בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
הַגֶּשֶׁם
פַּלְמְסְטְרוֹם מְטַיֵּל בְּעִיר זָרָה.
אֵל אֱלֹהִים! הוּא אוֹמֵר – אֵיזֶה גֶּשֶׁם!
וְהוּא פּוֹתֵחַ אֶת הַמִּטְרִיָּה.
אַךְ בַּשָּׁמַיִם לֹא נֶשֶׁם, לֹא נֶשֶׁף,
עַל העֵץ – עֲלֵה גַּם לֹא יָזוּז,
לְשָׁוְא חֲשָׁשׁ לְגֶשֶׁם וְלוֹ לַשָּׁוְא רֹב קֶשֶׁב:
כָּאן עָבַר קָרוֹן עִם סוּס,
הָעִירִיָּה שׁוֹטֶפֶת אֶת הָרְחוֹב
וְהִיא הִתִּיזָה טִפּוֹת פֹּה בִּצְדִיָּה.
*נשף = נשיפה, רוח קל
*נשם = נשימה, רוח מעט
*צדיה=כוונה רָעָה.
Bona Fide
Palmström geht durch eine fremde Stadt…
Lieber Gott, so denkt er, welch ein Regen!
Und er spannt den Schirm auf, den er hat.
Doch am Himmel tut sich nichts bewegen,
und kein Windhauch rührt ein Blatt.
Gleichwohl darf man jenen Argwohn hegen.
Denn das Pflaster, über das er wandelt,
ist vom Magistrat voll List – gesprenkelt.
Bona fide hat der Gast gehandelt