בננות - בלוגים / / תַּרְבּוּתִיּוּתִיּוּת ( חגיגת ה-80: השיר ה-80 – ליום הולדתי ה-80, היום).
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

תַּרְבּוּתִיּוּתִיּוּת ( חגיגת ה-80: השיר ה-80 – ליום הולדתי ה-80, היום).

 

תַּרְבּוּתִיּוּתִיּוּת

 

דָּג הוֹדִיעַ עַל דַּף עִתּוֹן,

שֶׁאֵין לוֹ לְכָל קוֹל תֵּאָבוֹן:

 

"אֲנִי תָּאֵב  רַק (כְּהַרְבֵּה מְאֹד)

לִשְׁתֵּי יָדַיִם, כְּדֵי לִפְרֹט

עַל הַקְּלִידִים. דָּג מִשְׁקָפוֹפ

בְּיָם דָּרוֹם ,שֶׁאֵין לוֹ סוֹף,

הוּא הַמְּחַלֵּק אֶת הַמִּרְשָׁם,

שְׁמוֹ שְׁמִידְט, דָּג הַחַי לוֹ שָׁם.

 

הָעִתּוֹן עָזַב תְּ'בֵית הַדְּפוּס.

כָּל דָּג קָרָא זֹאת מִתּוֹךְ מִאוּס.

צָעַק כָּרִישׁ כִּכְרוּכְיָה:

מָצָא שֶׁזּוֹ מִין שַׁעֲרוּרִיָּה.

וְלֹא רַק זֹאת: בְּאַחְדוּת גְּמוּרָה

אָמְרוּ כֻּלָּם כִּי מְקוֹרָהּ

שֶׁל הַמּוֹדָעָה הִיא גַּסּוּת רוּחַ.

גַּם הַתְּמָנוּן נִגְעַל: יָצָא לָשׂוּחַ

בַּיָּם סָבִיב: וּפִתְאֹם

נִתְקַף הַדָּג בְּתֵאָבוֹן

בָּלַע פְּסַנְתֵּר  מֵעַל  שִׂרְטוֹן.

 

הַמִּשְׁקָפוֹפ הָיָה חַד אֹזֶן,

הֵטִיל בְּדָג-פְּסַנְתְּרָן שָׁם עֹגֶן:

שָׁלַח לִשְׁמִידְט אֵיזֶה מִין חוֹבֶרֶת,

"יְדֵי דָּגִים (עִם לָקָה נֶהֱדֶרֶת)

רַק בְּלִוּוּי אִמּוּן-יָד תְּלָת-שְׁנָתִי.

לָקַח הַדָּג אִם כֵּן שִׁעוּר פְּרָטִי.

 רוֹאִים בְּוֶוסְטֶרְלַנְד כֵּיצַד

לֵב הַדָּג לְתַרְבּוּת יָקַד:

פֶּלֶא טֶבַע הוּא הָיָה, וּמְאֹד פִּרְאִי:

בָּנוּי  לַתַּרְבּוּת וְלָהּ רְאִי.


Zivilisatorisches  

Ein Fisch schrieb jüngst in seinem Blatt:
»Ich bin des trocknen Tons nun satt.
Ich will (als einer nur von vielen)
zwei Hände, um Klavier zu spielen.
Tief in der Südsee lebt mit Brillen
ein Molch, der tut uns wohl den Willen.
Er teile das Rezept uns mit.
Bad Westerland, Sylt, E.P.Schmidt.«

 

Das Blatt verließ die Druckerei.
Der Hering las es wie der Hai.
Fast jeder bis hinauf zum Wal
empfand den Einfall als Skandal,
ja, mehr als das, in seltner Einheit,
als dekadentische Gemeinheit.
(Alleinzig der Polyp sah jetzt,
wozu er in die Welt gesetzt.
Und schwamm herum, von Sinnen schier
nach einem scheiternden Klavier.)

 

Der Molch indes mit spitzen Ohren
hat seine Kundschaft nicht verloren:
Er sandte Schmidten die Broschüre
»Fischhände (später Maniküre)
nur durch Gymnastik in drei Jahren«.
Da war nun alles zu erfahren.
Man sieht, wie da in Westerland
zum Menschen noch der Fisch entbrannt:
die Wunder der Natur, der wilden,
kulturgemäß hinaufzubilden.

 

 

 

 

 

16 תגובות

  1. קודם כל מזל טוב משה על שהגעת לגבורות
    הרבה בריאות ואושר ואריכות ימים

  2. גיורא פישר

    מזל טוב משה
    המשך להביא לנו מיצרותיך הפרטיות ומתרגומיך.

  3. רקפת זיו-לי

    ברכות למזל טוב גם ממני. הרבה בריאות ולעוד שנים רבות של יצירה.

  4. איריס אליה כהן

    וואו, מזל טוב!

  5. משה, מזל טוב ליום הולדתך! בריאות, שקט ופנאי ליצירה.השיר מקסים!

  6. היי משה
    יום הולדת שמח ,הרבה בריאות ,שלווה,סיפוק ועוד הרבה שנים של יצירה.נהניתי משירך.
    עפרה

  7. את כל מברכיי – אברך.
    תודה על העידוד. זה לי – מודה- נחוץ מאד לפעמים. ואולי לכולנו.
    ושוב – תודה!!!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן