הַכְּפָר בְּבּוֹהֵמִיָה

 

 מורגנשטרן: הַכְּפָר בְּבּוֹהֵמִיָה

 

פַּלְמְסְטְרֶם נוֹסֵעַ עִם מַר פוֹן קוּרְץ 

לִכְפָר בּוֹהֵמִי – מֵעֵין קִבּוּץ.

 

אֵין הוּא מֵבִין שָׁם שׁוּם דָּבָר:

לֹא הַשְּׁלָטִים, מָה נֶאֱמָר. 

 

הָאֱמֶת, גַּם רֵעוֹ פוֹן קוּרְץ 

מְלַוֵּהוּ אַךְ כְּצִלְצוּל חָרוּז.

 

אֵין בּוֹ תְּשׁוּעָה. אֵין הוּא חָלוּץ.

חִוְרִים חוֹזְרִים – עוֹלָמָם לַחוּץ.

 

פַּלְמְסְטְרוֹם רוֹשֵׁם אֶת הַשָּׁבוּעַ:

מָה לֹא חָווּ! ! דְּבַשׁ כַּלֵּב-שָׂבוּעַ.

 

 

 

 

 

Das böhmische Dorf

 

Palmström reist, mit einem Herrn v. Korf,

in ein sogenanntes Böhmisches Dorf.

 

Unverständlich bleibt ihm alles dort,

von dem ersten bis zum letzten Wort.

 

Auch v. Korf (der nur des Reimes wegen

ihn begleitet) ist um Rat verlegen.

 

Doch just dieses macht ihn blaß vor Glück.

Tiefentzückt kehrt unser Freund zurück.

 

Und er schreibt in seine Wochenchronik:

Wieder ein Erlebnis, voll von Honig!