הַמַּעְתִּיק הָרִים (מורגנשטרן)

 

 

 

הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ (איוב   ט 5  )

 

יוֹם אֶחָד  בָּעִיר וֵרוֹן

הִנֵּה רָאוּ פֶּלֶא.

אֵין סָפֵק שֶׁזֶּה נָכוֹן

אַךְ טֶרֶם רָאוּ כָּאֵלֶּה.

 

שְׁתֵּי גְּבָעוֹת עָמְדוּ סְמוּכוֹת,

נִצָּבוֹת לְבֶטַח;

עַל הָאַחַת סָמוּכוֹת,

עַל בַּ': טְחָנוֹת שֶׁל קֶמַח.

 

יוֹם אֶחָד, בְּשֵׁשׁ בְּעֵרֶךְ,

הֶחֱלִיפוּ הֵן  מָקוֹם:

בְּנֵי אָדָם נָפְלוּ עַל בֶּרֶךְ,

שׁוֹר נָשָׂא קוֹל לַמָּרוֹם.

 

אַךְ אַנְטוֹן מֶצְגֶר, בַּנַּאי,

אָדָם דָּתִי, אָמַר: וַדַּאי

בְּעֶטְיִי כָּאן הַתְּמוּרָה.

מִסְרוּ אוֹתִי לַמִּשְׁטָרָה.

 

רַק  הָאֱמוּנָה הֵזִיזָה הַר;

לֹא יִגַּע בְּכָךְ הִרְהוּר.

אֲנִי חָזָק יוֹתֵר מִפָּר:

נֶגֶד זֶה אֵין שׁוּם עִרְעוּר.

 

אַךְ פִּתְרוֹן זֶה הוּא מְיֻגָּע

בְּמָקוֹם בּוֹ אֱמוּנָה אֵין:

עַל אַנְטוֹן אָמְרוּ: מְשֻׁגָּע:

עַל הַמּוֹקֵד הוּא מֵת, מִסְכֵּן.

 

 

Der Glaube

Eines Tags bei Kohlhasficht

sah man etwas Wunderbares.

 Doch daß zweifellos und wahr es,

Dafȕr bȕrgt das Augenlicht.

 

Nȁmlich standen dort zwei Hugel,

hochst solid und wohl bestellt;

 einen schmȕckten Windmȕhlflȕgel

und den andern ein Kornfeld.

 

Plötzlich eines Tags um viere

wechselten die Plȁtze sie;

furchtbar brȕllten die  Dorfstiere

und der Mensch fiel auf das Knie.

 

Doch der Bauer Anton Metzer

weit berȕhmt als frommer Mann,

 sprach: »Ich war der Landumsetzer,

zeigt mich nur dem Landrat an".

 

 Niemand anders als mein Glaube

 hat die Berge hier versetzt.

 Daß sich keiner was erlaube:

Denn ich fȕhle stark mich jetzt

 

 Aller Auge stand gigantisch

 offen, als er dies erzȁhlt.

Doch das Land war protestanisch,

 Und in Dalldorf starb ein Held.