סתםשיר שטות של מורגנשטרן על הצב הצף (לא על האף. גם לא עף). פף.

הצב

"אֲנִי חַי כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים,

תּוּבַל תּוֹפֵס כָּל כִּנּוֹר וְקֶשֶׁת

תְּפָסָנִי וּסְגָרָנִי בָּרֶשֶׁת.

וּמִיּוֹם לְיוֹם אֲנִי מַזְקִין.

מֵאָז קָרוּ אֵין סוֹף דְּבָרִים,

אַךְ שְׁכָחְתִּים, וּבְזִכְרוֹנִי – חוֹרִים.

 לֵיצָן בְּשׁוּק, סְתָם אִישׁ מוּקְיוֹן,

מַצִּיגֵנִי לְדֵרָאוֹן.

יְצַו הַרְאוֹת בְּשׁוּק הֵעִיר

יְצוּר – הַמָּוֶת לֹא יַכִּיר:

מִקַּיִץ לְחֹרֶף, מֵאָבִיב לִסְתָו

יִחְיֶה לָנֶצַח, אָב-רַב צָב שָׂב,

קַו לְקַו יֵלֵךְ, לֹא לַשָּׁוְא הוּא שָׁב.

Die Schildkrökröte

‘Ich bin nun tausend Jahre alt
und werde täglich älter;
der Gotenkönig Theobald
erzog mich im Behälter.

Seitdem ist mancherlei geschehn,
doch weiß ich nichts davon;
zur Zeit, da lässt für Geld mich sehn
ein Kaufmann zu Heilbronn.

Ich kenne nicht des Todes Bild

Ich bin die Schild – krö – kröte.