בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
בְּעָיָה סכולסטית: כמה מלאכים יכולים לרקוד/לשבת על חודה של מחט? (נושא מסתו באנגלולוגיה של Duns Scotus, פילוסוף אירי מימי הבינים "How many angels can sit on the head of a pin? " )
כַּמָּה מַלְאָכִים, תֹּאמְרוּ,
יוּכְלוּ לָשֶׁבֶת עַל חוּדָה שֶׁל מַחַט?
שְׁאֵלָה זוֹ, כָּאן אוֹתָהּ תִּקְרְאוּ,
קוֹרְאַי, פִּתְרוּ נָא בְּלִי רֶתַע וּפַחַד.
"כֻּלָּם!" הַתְּשׁוּבָה כְּבָרָק תַּעֲבֹר
בְּלֵב הַכֹּל. הֲרֵי הִנָּם אַךְ רוּחַ!
וְאַף אִם יִהְיֶה מַלְאָךְ שֶׁשָּׁמַן מֵאָחוֹר,
– גַּם אָז דַּי לוֹ בְּמָקוֹם קָט לָנוּחַ.
"אַף לֹא אֶחָד!" אֶסְבֹּר לְעֻמָּתָם אֲנִי,
שֶׁכֵּן חָמְרִי הַמָּקוֹם, אַף אִם רַק קְצֵה מַחַט,
וִיצוּרֵי עֶלְיוֹן אֵל מְקוֹמֵם רוּחָנִי!!
כָּךְ יְלַמְּדוּנוּ גַּם תּוֹרוֹת מִתַּחַת.
זה רק חלק ראשון של השיר. המשך – אי"ה – יבוא
Scholastikerproblem
I
Wieviel Engel sitzen können
auf der Spitze einer Nadel –
wolle dem dein Denken gönnen,
Leser sonder Furcht und Tadel!
"Alle!" wird's dein Hirn durchblitzen.
"Denn die Engel sind doch Geister!
Und ein ob auch noch so feister
Geist bedarf schier nichts zum Sitzen.
Ich hingegen stell den Satz auf:
Keiner! – Denn die nie Erspähten
können einzig nehmen Platz auf
geistlichen Lokalitäten.
ואני אומרת:
מלאכים לא צריכים חוד של מחט
כשיש להם את כל השמים
הם יושבים בלב כל אחד מאיתנו
כשהוא מצמיח עיניים
חנה,
אלה היו מלאכים סכולסטיות, שהעסיקו את מיטב מוחות התיאולוגים, שבמקום אמונה העיסקתם הלוגיקה אותה יישמו במקום בלתי לוגי מלכתחילה. הרי האמונה אין לה הרבה עם הלוגיקה, הלא? אבל הם בכל זאת שירתו – הסכולסטיקנים, – את האנושות, שהרי דורות צחקו מהם ומשגיונותיהם.
The question, "How many angels can dance on the head of a pin?" has been used many times as a trite dismissal of medieval angelology in particular, and of scholasticism in general. The phrase has been used also to criticize figures such as Duns Scotus and Thomas Aquinas.[1] Another variety of the question is: "How many angels can sit on the head of a pin?" In modern usage, this question also serves as a metaphor for wasting time debating topics of no practical value.
That certain renowned medieval scholars considered such questions is clear. Aquinas's Summa Theologica, written ca. 1270, includes discussion of several questions regarding angels such as.
עד שלא צחקו מהם.
אם, במחילה מכבודם של המלאכים, משפדים אותם, התשובה תלויה באורכה של המחט
זה אולי בפדרמנית. אני לא הייתי תוקע מחת בתחת של שום מלאך: זה כואב. אך אולי למלאכגים לא כואב – אז למה לתקוע? אם תוקעים מחט אל תוך המלאך – איפה ישבו יתר המלאכים? כך שההעמדה כזו של השאלה והפתרון הוא נלוז. אבל אני מסכים לדבריך שיש כמה וכמה פתרונות לא מתקבלים על הדעת לשלאה הסכולסטית הלגיטימית. בישראל אין כבוד למאלכים – למרות שבמקרא היו מלאכים , שלא נתקעו בממחטים אלא תקעו וכתוצאה ממפעלותיהם נולדו כל מיני ילדים, שמשון, יצחק ועוד. אבל הכביר לעשות אחד שכתב מסה מלומדת על הענין לפיה הבעיה היתה לא רוחניותם של המלאכים אלא כמה הם יכלו להתכוו. כדי שיהיה להרבה מהם מקו0ם לשבת על חוד המחט. לפי השערתי כתב זאת ישראלי שלא היה לו מושג קלוש בעניני מלאכים.
כתב על כך אחד יהודה בלאו ( אולי חרדי?): על חוד של מחט?
01/12/2006 בשעה 09:34 | פורסמה ב"דברים מעניינים יש בעולם"
חידה עתיקת יומין, שראשיתה נעוצה בימי הביניים המאוחרים, עוסקת בטבעם הזערורי של מלאכי השרת, ועד זמננו לא פוענחה. אזרחים פשוטים והוגי דעות חשובים יגעו ימים ולילות, ולא מצאו תשובה לאחת הקושיות המשונות ביותר שנשאלו בתולדות האנושות: עד לאיזה גודל מסוגלים להתכווץ השרפים והכרובים, מבלי שיאבדו את היכולת לפצוח במחולות סוערים?
דוגמא נאה לחוסר הבנה אלמנטרית בסכולסטיקה.
משה היקר, תשובה בפדרמנית: תודה על התיחסותך המלומדת המנומקת והמעמיקה בענין המלאכים, שבעיני אחדים הוא מופרך ובעיני אחרים מנופח.
מופרך או מנופח, בכל מקרה תבורך על מלאכת התרגום המלאכית
היי משה
זה שיר מאוד מפורסם אף פעם לא קראתי אותו בשלמותו… שיר נםלא וכל כך חכם
שבת שלום טובה
טובה,
עכשיו תוכלי לקרוא אותו בשלמותו – כולל כבר גם חלק ב' שפרסמתי לפני שתי דקות – בפוסט נפרד ( שני החלקים יחד).
בתודה על ההתיחסות- ואם תלחיני, ממש אשמח ואבוא כמובן לשמוע.
משה