בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
חברתי הודתה בפניי שמשאני שולח גם לה כל יום את התוצרת היומית של תרגומי שיריי מורגנשטרן , מטלה שנטלתי על עצמי לעשותה – הנה נמאס לה, זה יותר מדי, אין סוף. – צודקת – אך סיפרתי לה סיפור: אנחנו משפחה יוצרי נעליים, מוכרים נעליים לכל דורש. ואמנם באים אנשים יחפים ומנסים ונועלים נעליים מכמה מינים. כמה מינים הם יכולים לנסות? וקונים כמובן את שמתאים להם – אבל אין הם מנסים עד אין סוף, בשלב מסויים מוצאים והולכים. מספיק להם. הם לא ינסו – רק למען לנסות – 100 זגות או כיו"ב. אבל אנחנו – עלינו להמשיך ליצור, כי זו מלאכתנו, ובלי זה נשב משוממים. אנחנו יושבים על המדוכה, עם המדקר והמחט ביד ומודדים, מכיירים בעור, יושבים ומייצרים נעליים – אולי יימצא להם קונה. לא עלינו את המלאכה לגמור – ולא אנו היכולים להיבטל ממנה.
השיר הבא הוא מסדרת שירי עוזרות הבית, דמות שהעסיקה מאד את מטורגנשטרן. ואמנם עוזרות הבית שלו הן אירופיות יותר מאשר ישראליות – אבל מילא.
נִקָּיוֹן פֶּסַח II – אוֹ: עוֹזְרוֹת בַּיִת לִקְרַאת הַחַג
הֵן תּוֹלוֹת אוֹתָם עַל הַמַּעֲקֶה,
אֶת הַשְּׁטִיחִים הַגְּדוֹלִים, הַקְּטַנִּים:
עַל רוּחָן מִשְׁתַּלֵּט וּמִשְׁתּוֹלֵל שֵׁד מַכֶּה
כְּאִלּוּ הֵן חוֹבְטוֹת בָּאֲדוֹנִים.
הַתַּעֲנוּג הַפִּרְאִי בְּלִבָּן
כְּשֶׁל זַּעַם לוֹחֵם נוֹרְדִי בַּקְּרָב,
בַּעֲבוּר עֶלְבּוֹנוֹת שֶׁסָּפְגוּ בְּאִבָּן
כָּל יְמֵי הַשָּׁנָה וְכֹה כָּאָב.
בְּיָדָן מַקְלוֹת סוּף, מְאַבֵּק,
חוֹבְטוֹת הֵן בְּקֶצֶב סַהֲרוּרִי.
הַיּוֹשְׁבִים בְּקִדְמַת הַבַּיִת – סָפֵק
אִם קוֹלְטִים מִזֶּה וְלוּ שֶׁמֶץ מִזְעָרִי.
אַךְ מַטָּה בִּזְעָקָה נִקְרָעִים
הַשְּׁטִיחִים, הַכְּסָתוֹת, הַכַּרִים,
עֲלֵיהֶם הַמַּקֵּל בְּרֹב קוֹל מְחַזֵּר;
נוֹצוֹת מִתְעוֹפְפוֹת בְּכָל הֶחָצֵר.
Mȁgde am Sonnabend
Sie hangen sie an die Leiste,
die Teppiche klein und groß,
sie hauen, sie hauen im Geiste
auf ihre Herrschaft los.
Mit einem wilden Behagen,
mit wahrer Berserkerwut,
fȕr eine Woche voll Plagen
kȕhlen sie sich den Mut.
Sie hauen mit splitternden Rohren
im infernalischen Takt.
Die vorderhauslidien Ohren
nehmen davon nicht Akt.
Doch hinten jammern, zerrissen
im Tiefsten, von Hieb und Stog,
die Laufer, die Perserkissen
und die dicken deutschen Plumeaus.
זה כל כך נכון את הכעס מוציאים על החפצים
שיר מצחיק מלא מרץ
גם התרגום קצבי
מצטרפת לדברי חנה. גם אהבתי את החריזה מאד.
לחנה הנאה וחכמה,
לאיריס כהן עליה אל על , מעלה מעלה,
תודה לשתיכן!! כך כיף לכתוב!!!