בננות - בלוגים / / כְּדֶלֶת עַל צִירָהּ
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

כְּדֶלֶת עַל צִירָהּ

כיון שכצפוי בלדות הונגריות  אינן לחם חוק כולן ולא ממש מענינות ( אבל מה כן מענין…?) תרגמתי שיר  פרי עטי ורוחי מעברית לאנגלית, למען אלה שאנגלית גם איננה לחם חוקם.  אך עלתה בעיה: כבעל השיר המקורי,  לימדתי את עטי היתר  של חופש מסוים. האם זה עדין תרגום – או הוצאה לאור בלבוש חדש ומחודש? לאלהים – ואולי גם לקוראים – הפיתרון. מכל מקום, כדי להזין בלוג זה מעט, אני מביא מקור ותרגום לפניכם. 

The beloved returns

 

My heart jumps, whenever I hear

On the phone your voice: but you are not here!

Forever I am waiting- my heart aches

Lacking you – it’s your absence makes

All the difference:

 

                                    To hear you from afar

Or embracing  soon your body of bright ambar,

Yet it is soft. So good it is to be with you –

(What in me has bought you…? What to me has brought you?)

 

I am waiting already. All my care relaxes.

All is well – the bed made, and everything is ready in the icebox.

I am waiting. Or are you already at the door?

 

There is a poem I wrote ages ago, or more:

I have put it then on the rocks, –

You’ll return, like the door on its axes.

 

 

הָאֲהוּבָה שֶׁעָזְבָה, וּלְוַאי וְהִיא כְּבָר שָׁבָה.

 

כְּשֶׁקּוֹלֵךְ אֶשְׁמַע, לִבִּי בִּי רָן.

אֲנִי בַּשָּׁמַיִם, בְּוַדַּאי  לֹא כָּאן.

אֲחַכֶּה לָךְ כֹּל עֵת –  וּבְלִבִּי הַדְּוַי

עַל כִּי אֵינֵךְ פֹּה עָדִין: כִּי לֹא דַּי

 

מֵרָחוֹק לִשְׁמֹעַ קוֹלֵךְ – הָאֱמֶת:

לוּ לְחַבְּקֵךְ יָכֹלְתִּי כֹּל הָעֵת!

רַכָּה אַתְּ, טוֹב לִי עַל יָדֵךְ,

וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ  הַכֵּיצַד קָרָה לִי זֹאת –   וְאֵיךְ.

 

אָז אֲנִי כְּבָר מְחַכֶּה. אָנָּא, בּוֹאִי,

מִטָּתִי מֻצֶּעֶת וְיֵשׁ אֹכֶל בַּמְּקָרֵר.

אֲנִי כְּבָר מְחַכֶּה. אוֹ הֲהִנָּךְ כְּבָר בַּדֶּלֶת?

 

הִנֵּה שִׁיר שֶׁכָּתַבְתִּי עַל דֶּלֶת מִסְתּוֹבֶבֶת,

 וְשַׂמְתִּיו בֵּין שִׁירֵי שוּמֵר.

כְּדֶלֶת עַל צִירָהּ שׁוּבִי וַחֲזוֹרִי.

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן