הָאִשָּׁה מִבְּאֵר  הָאֹשֶׁר

 בלדה סקוטית – Arthur Quiller-Couch, The Oxford Book of Ballads, p. 136

תרגום: שלי (לא Shelley, אלא משה גנן)
 

אִשָּׁה חַיָּה לְיַד בְּאֵר הָאֹשֶׁר

הוֹנָהּ הוּא לֹא קָטָן,

וְלָהּ שְׁלֹשָׁה בָּנִים,

שֶׁשָּׁלְחָה לַיָּם.

 

לֹא עָבְרוּ שִׁבְעָה יָמִים,

שָׁבוּעַ עוֹד לֹא תַּם,

שְׁמוּעָה בָּאָה אֶל הָאִשָּׁה:

שְׁלָשְׁתָּם הִנֵּה אֵינָם.

 

"וּלְוַאי הָרוּחַ לֹא פָּסְקָה,

אַף לֹא אוֹיֵב וְצַר,

עַד יָשׁוּבוּ כָּל בָּנַי

בַּדָּם וּבַבָּשָׂר".

 

זֶה חָל בַּחַג מַרְטִין, קָדוֹשׁ,

הַלֵּילוֹת לַחִים,

בְּנֵי הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה שָׁבוּ,

שָׁבוּ הַמַּלָּחִים.

 

זֶה חָל בְּרֹאשׁ הַחֹרֶף,

הַלֵּילוֹת אָרְכוּ.

בִּשְׂעַר הַבָּנִים שֶׁשָּׁבוּ

פִּרְחֵי לִבְנֶה פָּרְחוּ.

 

אֵין רוֹאִים לִבְנֶה

בַּבִּצָּה, בָּאָחוּ,

אַךְ בְּשַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן

בְּוַדַּאי פָּרַח הוּא.

 

הַדְלִיקוּ אֵשׁ, בָּנוֹת!

מֵהַבְּאֵר הַב מַיִם!

נָחֹג-נָא  הַלַּיְלָה

אֶת שׁוּב בָּנַי הַבַּיִת.

 

אֶת מִטָּתָם הִצִּיעָה

נוֹחָה וּרְחָבָה,

יָשְׁבָה לַיִל לְצִדָּם,

לוּטָה הִיא בִּצְעִיפָהּ.

 

קָרָא שֶׂכְוִי אָפֹר,

עָנָה אָדֹם כַּדָּם.

אָמַר צְעִיר הַבָּנִים:

"הִנֵּה זְמַנֵּנוּ תָּם".

 

 

שֵׁנִית קָרָא שֶׂכְוִי,

בִּכְנָפָיו טָפַח.

"עָלֵינוּ כְּבָר לֵילֵךְ",

אָמַר אָז אָח אֶל אָח.

 

"שֶׂכְוִי קָרָא, הַיּוֹם עָלָה,

זִמְרַת צְרָצַר נִשֵּׂאת,

נֶחְסַר בְּ"הִפָּקֵד"!

הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר יוֹצֵאת!"

 

"אַךְ מַה מַּר הוּא הַכְּאֵב!

הַמְתֵּן נָא עוֹד דַּקָּה…

אִמֵּנוּ תִּתְעוֹרֵר

תֵּצֵא מִדַּעְתָּהּ.

 

שָׁלוֹם עָלַיִךְ, אֵם יְקָרָה!

שָׁלוֹם,    מִכְלָא וְרֶפֶת,

וְשָׁלוֹם לָךְ, נַעֲרָה,

אֶת תַּנּוּר אִמִּי מַסֶּקֶת".

 

 

  . The Wife of Usher’s Well

 

  I

 

THERE lived a wife at Usher’s well, 

  And a wealthy wife was she; 

She had three stout and stalwart sons, 

  And sent them o’er the sea. 

 

II

 

They hadna been a week from her,         5

  A week but barely ane, 

When word came to the carline wife 

  That her three sons were gane. 

 

III

 

They hadna been a week from her, 

  A week but barely three,         10

When word came to the carline wife 

  That her sons she’d never see. 

 

IV

 

‘I wish the wind may never cease, 

  Nor fashes in the flood, 

Till my three sons come hame to me         15

  In earthly flesh and blood!’ 

 

V

 

It fell about the Martinmas, 

  When nights are lang and mirk, 

The carline wife’s three sons came hame, 

  And their hats were o’ the birk.         20

 

VI

 

It neither grew in syke nor ditch, 

  Nor yet in ony sheugh; 

But at the gates o’ Paradise 

  That birk grew fair eneugh. 

 

VII

 

‘Blow up the fire, my maidens!         25

  Bring water from the well! 

For a’ my house shall feast this night, 

  Since my three sons are well.’ 

 

VIII

 

And she has made to them a bed, 

  She’s made it large and wide;         30

And she’s ta’en her mantle her about, 

  Sat down at the bedside. 

 

IX

 

Up then crew the red, red cock, 

  And up and crew the gray; 

The eldest to the youngest said,         35

  ‘’Tis time we were away.’ 

 

X

 

The cock he hadna craw’d but once, 

  And clapp’d his wings at a’, 

When the youngest to the eldest said, 

  ‘Brother, we must awa’.         40

 

XI

 

‘The cock doth craw, the day doth daw, 

  The channerin’ worm doth chide; 

Gin we be miss’d out o’ our place, 

  A sair pain we maun bide.’— 

 

XII

 

‘Lie still, lie still but a little wee while,         45

  Lie still but if we may; 

Gin my mother should miss us when she wakes, 

  She’ll go mad ere it be day.’— 

 

XIII

 

‘Fare ye weel, my mother dear! 

  Fareweel to barn and byre!         50

And fare ye weel, the bonny lass 

  That kindles my mother’s fire!’ 

 

GLOSS:  carline] old woman.  fashes] troubles.  syke] marsh.  sheugh] trench.