בננות - בלוגים / / לא מאוחר
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

לא מאוחר

 

 

 

משה שלום
קיבלנו את דו"ח המכירות מהמפיץ
ובכן: עד חודש ינואר
נמכרו 24 ספרים
יש עדיין ספרים בחנויות
עד כה, הפדיון עדיין מגיע למפיץ
אתאם איתך משלוח ההחזרות
בברכה
עמית
 סגן עורכת עתון 77

יש עוד בחנויות!

לא מאוחר!!

—–

הנה  עוד טעימה:

חֲבֶרְתִּי אֵינָהּ נוֹזֶפֶת.

 

חֲבֶרְתִּי אֵינָהּ נוֹזֶפֶת.

בְּשֶׁקֶט כָּל הַיּוֹם עוֹבֶדֶת.

לְיָדָהּ כֹּל רֶגַע חַי,

מִמֶּנָּה לְעוֹלָם לֹא דַּי.

 

טוֹב עִמָּהּ לִקְרֹא בְּסֵפֶר,

 הָגוּתָהּ גַּם יְפַת-סֵבֶר.

הַכֹּל יוֹדַעַת: לְבַשֵּׁל,

לְמֶרְחַקִּים לַטִּיֵּל,

 

לִקְרֹא בַּשִּׁיר, גַּם מוּסִיקָה

וּבִדְמוּתָהּ הִיא נְסִיכָה.

 

וּבְטֶרֶם כְּבָר נִישַׁן,

שְׁנֵינוּ מְטַיְּלִים בַּגַּן.

שָׁם צוֹמְחִים רֹב מְגָדִים,

נִטְעַם מֵהֵם בְּלִי בְּגָדִים.

 
האמת, אני אוהב את כל ה וסנטים שלי, קשה ללא להביא עוד אחד.

אחד ודי.

תְּמוּנָה יְשָׁנָה מֵהַמִּשְׁלָטִים

 

הִתְאַהַבְתִּי בִּי, אֵיךְ שֶׁאֲנִי עוֹמֵד

בַּתְּמוּנָה הַיְּשָׁנָה הַזֹּאת, לְיַד

נַעֲרָה שָׁנִים אַהֲבָתִי, יְהֵא נָא עֵד

הֶעָלֶה, מָלֵא קוֹצֵי צָבָּר, לָעַד.

 

הִיא לֹא אַהֲבָה, גַּל-עֵד הוּא הַצִּלּוּם.

דָּאֲגָה, לְבַל אֶגַּע – כִּי הַקּוֹצִים,

קֵץ וּגְבוּל חוֹצֵץ, לְגֵו צָו הֵם לָצוּם –

נֶצַח בֵּינוֹתֵינוּ, בְּלִי הַתֵּר, חוֹצִים.

 

כָּאן דְּיוֹקַן חַיָּל צָעִיר, מִשְׁלָט יָשָׁן.

עֶצֶב בּוֹ, כְּמִיהָה, לִבּוֹ לֹא עוֹד יְקַו.

נַעַר רַךְ, אָבוּד, נַמֵּק בְּאַהְבָתוֹ.

 

כֹּה קוֹרֵא לְרַחֲמִים עוֹמֵד הוּא כָּאן.

דּוּמִיָּה אָפוּף הוּא, יָדָיו בְּתוֹךְ כִּיסָיו.

לִבִּי נִכְמָר עָלָיו, כְּבָר אוֹהַב אוֹתוֹ.

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן