בננות - בלוגים / / שיר על חצי זוג גרב
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

שיר על חצי זוג גרב

 

 

 

 

Norma Bursack
 
The Mystery of Those Missing Socks
 
 
It's an unsolved mystery
in every family's history
It happens on laundry day
When pairing socks to put away
You place them neatly in a row
so that their similarities show
But surprise what do you find?
There's rarely two of a kind
Each had a mate when put in
to wash and dry to scrub and spin
Then tossed in a basket piled high
with other items when all are dry
The pants, the shirts the underwear
are easily folded no worry or care
Yet always that missing hosiery
remains every family's mystery
Never to be found on the laundry floor
 and not under a carpet or behind a door.
 
 There must be a planet in outer space
of one-legged creatures lurking some place
 to gather those socks not leaving a trace
 and loving that puzzled look on your face
So just tell your family and let them know
 that ankle or knee-high really won't show
 when worn under pants if the color is right
And might I suggest you only buy white.
 

הַמִּסְתּוֹרִין שֶׁל הַגֶּרֶב הֶחָסֵר

תרגום ועיבוד:מ. ג. 

 

אֵין זוֹ כִּי אִם חִידָה
כָּמוֹהָ כֹּל מִשְׁפָּחָה יָדְעָה:
זֶה קוֹרֶה בְּיוֹם כְּבִיסָה
לָכֵן הִיא כָּל כָּךְ מְאוּסָה:
אַתְּ מְסַדֶּרֶת כֹּל גֶּרֶב בַּמִּסְדָּר,
לְפִי צָבַע, סוּג, מִסְפָּר,
אַךְ נַחֲשִׁי נָא מָה קוֹרֶה?
כֹּל גֶּרֶב, בֵּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת, סוֹרֵר:
מִכֹּל זוּג אַתְּ  מוֹצֵאת אֶחָד
מִתְנוֹסֵס לוֹ שָׁם לְבַד.
לַכְּבִיסָה הֵם נִכְנְסוּ יַחַד,
אַךְ נִפְרְדוּ – וַהֲרֵי זֶה פַּחַד
מָה לְכָל אֶחָד קָרָה.
אֵיךְ הִתְאַדָּה, דַּרְכּוֹ סָרָה,
אֵיךְ דַּרְכֵיהֶם נִפְרְדוּ,
מִכַּבְלֵי זִוּוּגָם נִפְדוּ.
תַּחְתּוֹנִים, חוּלְצוֹת, הַלְבָנִים
אִם לַבָּנוֹת, אִם לַבָּנִים
תְּקַפְּלִי בְּחֵשֶׁק, רוֹן,
אַךְ גֶּרֶב – כֹּל זוּג, עַד אַחֲרוֹן
לֹא מִסְתַּדֵּר: זוֹ דֶּרֶךְ הַגְּרָבִים
שֶׁבְּלִי בְּנֵי זוּג הֵם פָּרִים, רַבִּים.
וְאוּלַי הֵם בֶּאֱמֶת רָבוּ בַּדֶּרֶךְ –
כָּךְ אֲתָאֵר לִי זֹאת בְּעֵרֶךְ.
אֵין זֶה כִּי אִם מִסְתּוֹרִין
חִידָה שֶׁאֵין לָהּ פִּתְרוֹנִים.
הֵם לֹא נִתְקְעוּ בַּמְּכוֹנָה,
לֹא נָפְלוּ מֵחוּט קוֹמָה,
הֵם לֹא נִבְלְעוּ תַּחַת שָׁטִיחַ
לֹא מִסְתַּתְּרִים תַּחַת הַטִּיחַ.
וְוַדַּאי קַיָּם אֵי שָׁם כּוֹכָב
חִיצוֹנִים שָׁם עִם חַד-תּוֹתָב
גּוֹנְבֵי חַד-גֶּרֶב, הַתּוֹתָב כַּסּוֹת
מִבְּלִי הַשְׁאֵר שָׂרִיד אוֹ אוֹת.
 
אָז תַּגִּידִי לִבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה
שֶׁחוּצָנִים שָׂשִׂים לְמִסְפָּחָהּ,
כִּי תַּחַת מִכְנָס לֹא רוֹאִים
אִם הַגָּרְבַים קְרוּעִים,
אוֹ מָה צִבְעָם, אַךְ עַל כֹּל פָּנִים
אֲנִי קוֹנָה רַק לְבָנִים.
 
 
 
 
 

אי אפשר האי לצאת ידי חובת כולם.

בתגובה לדבריו המחכימים של גיורא, הנה השיר בוורסיה גברית: וגילוי נאות:  אצלנו בבית רק אני המטפל בגרביים שהם תמיד חצי. זה התפקיד שלי.

אבל תארו לכם לו הבאתי את השיר ( תרגום-עיבוד) בלשון גברית דווקא. הנשים היו קופצות –  שוב אתה  מתעלם מאיתנו? אפילו בתחום  שהוא נשיי כולו אתה רוצה להשתלט ולהבליט את הגבר דווקא?

אז אי אפשר לצאת ידי חובת כולם –  אבל בפעם הבאה אנסה גם בלשון "אנחנו" ( השיר נכתב בראשונה בלשון זכר ורק משהגעתי לשורה האחרונה  הבנתי שעלי לשנותו לנקבה).

 

 

הַמִּסְתּוֹרִין שֶׁל הַגֶּרֶב הֶחָסֵר (זה גרב הגברים!!!)

 

אֵין זוֹ כִּי אִם חִידָה

כָּמוֹהָ כֹּל מִשְׁפָּחָה יָדְעָה:

זֶה קוֹרֶה  בְּיוֹם כְּבִיסָה

לָכֵן הִיא כָּל כָּךְ מְאוּסָה:

אַתְּה  מְסַדֵּר כֹּל גֶּרֶב בַּמִּסְדָּר,

לְפִי צָבַע, סוּג, מִסְפָּר,

אַךְ נַחֵשׁ נָא מָה קוֹרֶה?

כֹּל גֶּרֶב, בֵּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת, סוֹרֵר:

מִכֹּל זוּג אַתְּה  מוֹצֵא אֶחָד

מִתְנוֹסֵס לוֹ שָׁם לְבַד.

לַכְּבִיסָה הֵם נִכְנְסוּ יַחַד,

אַךְ נִפְרְדוּ –  וַהֲרֵי זֶה פַּחַד

מָה לְכָל אֶחָד קָרָה.

אֵיךְ הִתְאַדָּה, דַּרְכּוֹ סָרָה,

אֵיךְ דַּרְכֵיהֶם נִפְרְדוּ,

מִכַּבְלֵי זִוּוּגָם נִפְדוּ.

תַּחְתּוֹנִים, חוּלְצוֹת, הַלְבָנִים

אִם לַבָּנוֹת, אִם לַבָּנִים

תְּקַפְּלִ בְּחֵשֶׁק, רוֹן,

אַךְ גֶּרֶב – כֹּל זוּג, עַד אַחֲרוֹן

לֹא מִסְתַּדֵּר: זוֹ דֶּרֶךְ הַגְּרָבִים

שֶׁבְּלִי בְּנֵי זוּג הֵם פָּרִים, רַבִּים.

וְאוּלַי הֵם בֶּאֱמֶת רָבוּ בַּדֶּרֶךְ –

כָּךְ אֲתָאֵר  לִי זֹאת בְּעֵרֶךְ.

אֵין זֶה כִּי אִם מִסְתּוֹרִין

חִידָה שֶׁאֵין לָהּ פִּתְרוֹנִים.

הֵם לֹא נִתְקְעוּ בַּמְּכוֹנָה,

לֹא נָפְלוּ מֵחוּט קוֹמָה,

הֵם לֹא נִבְלְעוּ  תַּחַת שָׁטִיחַ

לֹא מִסְתַּתְּרִים תַּחַת הַטִּיחַ.

וְוַדַּאי קַיָּם אֵי שָׁם כּוֹכָב

חִיצוֹנִים שָׁם עִם חַד-תּוֹתָב

גּוֹנְבֵי חַד-גֶּרֶב,  הַתּוֹתָב כַּסּוֹת

מִבְּלִי הַשְׁאֵר שָׂרִיד אוֹ אוֹת.

 

אָז תַּגִּיד לִבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה

שֶׁחוּצָנִים שָׂשִׂים לְמִסְפָּחָהּ,

כִּי תַּחַת מִכְנָס לֹא רוֹאִים

אִם הַגָּרְבַים קְרוּעִים,

אוֹ מָה צִבְעָם, אַךְ עַל כֹּל פָּנִים

אֲנִי קוֹנֶה  רַק לְבָנִים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 
 
 

 

 

 

 

12 תגובות

  1. חמוד ביותר.
    כתבתי גם אני על משהו דומה אך בכיוון אחר לגמרי. אולי אעלה אותו.
    ומעניין לעניין. בחרת לתרגם בלשון נקבה למרות שבאנגלית המילה היא חסרת מין. הבחירה ברורה מאחר והכותבת היא נקבה ,אך בימים האחרונים ישנה פעילות במשרד החינוך הבאה לבחון תפיסות וקיבוע תפקידים "מגדריים" לפי השירים והפזמונים הרווחים.
    אני חושב שהשיר בצורתו זו לא היה עובר את משוכת משרד החינוך, אולי ניתן היה לתרגם את הכל בלשון:אנחנו

  2. למר גיורא,
    – תודה על הביקור הנדיר ותודה על ההערה. והנה תיקנתי.

  3. לגיורא – עוד הערה, על משרד החינוך. (אגב, קראת את מאמרה של אבירמה גולן, נדמה לי, בנדון?) אז ככה: כל הזמן שלוחמים נגד דיכוי האישה ותופעות אי-שוויון לגביה, אני מסכים. פחות, כשמשתדלים למחוק את ייחודיותה. תאר לך "ואני לו כתונת של תכלת תופרת" – גזל. צריך לכתוב ואני תופר. וכיו"ב שטויות, ובטח יש 10000000000000000 דוגמאות. ואכן, על הגבר לתקן – לא "אני יולדת", אלא "אנחנו יולדים". וכו'.

    • למשה
      קראתי את המאמר של אבירמה גולן והסכמתי איתו. לי יש "בעיה אישית" מאחר ואני מקורב לאותו אגף במשרד החינוך ומרצה בהשתלמויות שהם עורכים. אבל נדמה לי שהוצאת את הדברים מהקשרם. אין הכוונה בשיר של אורלנד (נדמה לי) לשנות ולכתוב "שהוא יתפר" אלא להראות מה היה תפקיד האשה (לתפור) ותפקיד הגבר ("לעבוד").
      הרעיון נכון, אך זה טפשי לדעתי ללחום את המלחמות דרך שירי העבר שאינם אומרים דבר לנוער של ימינו. אלא צריך לבדוק את עניין החלוקה המגדרית לפי החומר הרלוונטי להם היום. אם דרך החומרים בתוכנית הלימודים, תכניות טלויזיה או מוזיקה שהם שומעים היום.
      שבת שלום
      גיורא

  4. שיר חמוד, מקסים ומוכר!
    ולא משנה היא או הוא העקר שיהיו גרביים במגרה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן