בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
עוד תרגום משירי
כריסטיאן מורגנשטרן: עַכְבָּר חֲצוֹת
הִנֵּה חֲצוֹת וָחֵצִי, אַף לְבָנָה,
אַף לֹא כּוֹכָב חַי בְּבֵי שָׁמַיִם.
אָץ רָץ עַכְבָּר חֲצוֹת
בְּמֶרְחָבֵי אַפְסַיִם.
הוּא מְצַיֵּץ בִּלְחָיָיו.
סוּס הַשְּׁאוֹל שׁוֹאֵג מִתּוֹךְ חֲלוֹם זְוָעוֹת.
אַךְ רָץ בְּמַסְלוּלֵי חַיָּיו
עַכְבָּר חֲצוֹת.
סְפִּירִיטוּסְמוּנְדִיס, עֲנָק אֵין סוֹף,
אֲדוֹנָיו, יוֹצֵא לְחוּ"ל לְעֵת כָּזֹאת.
הוּא מַשְׁגִּיחַ מִשָּׁמַיִם: הַכֹּל טִיפּ-טוֹפּ
עִם עַכְבָּר חֲצוֹת.
The Midnightmouse
It midnights. Not a moon is out.
No star lives int he heavenhouse.
Runs twelve times through the heavenhouse
The Midnightmouse.
She pipes upon her little jaws.
The hellhorse from his nightmare roars.
Runs quietly her allotted course
The Midnightmouse.
Her Lord, the Spirit great and white
Has gone abroad on such a night.
She keeps watch in his heaven: all is right
The Midnightmouse
חצות בעולם: אמצע הליל והחשיכה. העולם הזה, למרות כל אשר ייכתב בשיר הזה, הוא מקום אפל, בו סוסי שאול שואגים מתוך חלומות זוועה, והאדם איננו אלא עכבר קטן העושה מסלול חייו (=שנים עשר חודשים, כמסלול האדמה סביב השמש במשך השנה, כמטונימיה לכל החיים). לחייו אין תקוה והם גם בלי ירח, השגיון בתקווה של יופי, העוטה על העולם דוק אהבה הזוי. אלהים, גדול עד אין סוף, – (אבל בזמן החדש כבר לא אלוהים אלא כוכב האמונה, הרוח השולט בעולם: מורגנשטרן אנטרופוסוף (*) אך צוחק לאמונה). – אל זה אם כן, המשגיח, יצא בינתיים, עת חושך ולילה, לחו"ל, איננו קיים כאן. הוא מביט משמים ומוצא שהכל בסדר גזוז, שהכל בסדר גמור עם האדם, ומבסוט מעולמו.
כל השיר הוא לעג מר על גורל האדם, על ההשגחה העליונה, על חיי אדם ומרחבי תקוותיו ועוד. בכלל, שיריו ההומוריסטיים-הקלים של מורגנשטרן אפופי הסתכלות בחיים ופילוסופיה ואינם כל כך קלים. אמונתו בלולה כאמור בייאוש וחדלון תקווה, אך העיקר לקחת הכל בקלות והומור..
(*) זרם פילוסופי אידיאליסטי
יפה, אהבתי את ההסבר שלך גם.
הייתי מקדישה את השיר לעובדי משמרות הלילה החרוצים.