הינריך היינה: הָעַלְמָה עַל שְׂפַת הַיָּם

הינריך היינה: הָעַלְמָה עַל שְׂפַת הַיָּם

עַלְמָה עָמְדָה עַל שְׂפַת הַיָּם

מַלְאָה כֻּלָּהּ בְּחֹסֶר נַחַת:

לִבָּהּ מִצַּעַר כִּמְעַט נָדַם

עַל שֶׁמֶשׁ כִּי שׁוֹקַעַת.

עַלְמָה יָפָה! לִבֵּךְ יִרְטָט –

דְּעִי: אַךְ תַּחְבּוּלָה שֶׁל שָׁוְא הִיא!

מוּלֵךְ שׁוֹקַעַת, אַךְ עוֹד מְעַט

מִלְּמַטָּה שׁוּב שָׁבָה הִיא.

Heinrich Heine:

Das Fräulein stand am Meere

Das Fräulein stand am Meere

Und seufzte lang und bang,

Es rührte sie so sehre

Der Sonnenuntergang.

“Mein Fräulein! Sein sie munter!

Das ist ein altes stück,

Hier vorne geht sie unter,

Und kehrt von hinten zurück.

זה כדי שלא תשתעממו מקריאת  טוריי.  אצלי – שבוע השירים המצחיקים. מי שאיננו צוחק  – הוא קרש.