על עושרו של ר' עקיבא. (עיונים במדרשים ובפירוש ר"נ לנדרים נ ע"א)

עושרו של ר' עקיבא.

בעושרו של ר' עקיבא (ר"ע) הרבו חכמים וחוקרי ספרות חז"ל לעסוק[1], 
 אולי אף יותר משעסקו  בשינוי הגדול שחל בר"ע שהפך אותו מרועה צאן 
שכיר יומו אצל כלבא-שבוע,  עני ובור ועם הארץ שהתאהב בבתו של העשיר 
וממנו רכש חלק מהונו לאחד מעשירי הארץ, שועי העם, מנהיג  ומורד,   כמובן
 רק אחר שחזר עשיר, אחר 24 שנות פרידה מאשתו (הנקראת באבות 
דרבי נתן "רחל"[2]) שבע ימים וחוכמה, כש-24000 תלמידים כרוכים אחריו.
  עתה, רק עתה הוא יכול היה להרשות לעצמו לרכוש לאשתו תכשיט רומי 
לא רגיל, יקר, והוא "ירושלים של זהב".

ירושלים של זהב

ואמנם, היא הייתה ראויה, מהיותה סמל האישה האידיאלית שהרשתה לו להיעדר 
מהבית 24 שנים,  שאין אנו יודעים אם הוא בא בהן לפוקדה אם לא.

נאה לתלמידי חכמים צניעות,  אך אף אני, שאינני ממש תלמיד חכם והצניעות 
פחות חלה עלי לא הייתי יכול להרשות לעצמי לתת לאשתי לצאת עם כתר זהב 
בראשה. אלא שעשירים תכונתם לבקש לבלוט ולהפגין עושרם, ואפילו אם 
הם סתם תלמידי חכמים  עניים. על כל פנים ר' עקיבא לא היה עני אלא ירש
 עושר גדול. מה היו מקורות עושרו?

מששה דברים אלו התעשר ר' עקיבא (1):  מכלבא שבוע 2)  מאיל של ספינה,
 שבכל ספינה עושים מעינו. פעם אחת שכחוהו על שפת הים. בא הוא, ר"ע, ומצאו.

א. שנאן במאמרו: האיל  של ספינה הוא יציקת מתכת מפוארת בחרטום הספינה, 
קישוט והגנה על החלק הרגיש של הספינה. את האיל ניתן היה להעביר מספינה 
לספינה, ויש ששכחוהו על שפת הים. לעתים ציירו על האיל עין.

כותב על כך הר"ן:¨ אילא דספינתא – בכל ספינה היו עושין דמות איל מעץ 
לנחש ולסימן שתהא הספינה קלה בהליכתה כאיל והיו ממלאין אותו דינרי זהב:
 (נדרים דף נ/א).

 ועל פי שיטה מקובצת מסכת נדרים דף נ/א

אתא רבי עקיבא אשכחיה והכי הוה פעם אחת באו תגרי רומי בספינה להביא פרקמטיא 
הרבה אבנים טובות ומרגליות והיה עמם אותו איל של זהב עד שהיו עסוקים בפרקמטיא 
שכחו האיל על שפת הים ומצאו רבי עקיבא והכניסו לביתו והכריזו עליו ובא ואמר להם 
אצלי הוא אמר לו הואיל וכל כך נֶאֱמָנוּת בך הרי היא שלך.  

(3): ומארגז: שפעם אחת נתן ר"ע ארבעה דינרים לספנים ואמר להם: הביאו ל
י משהו. ולא מצאו אלא ארגז על שפת הים. הביאוהו אליו. אמרו לו: יסלח אדוננו
 על כך. נתגלה שהוא מלא דינרים, שפעם אחת טבעה ספינה של סרצנים[3]
 וכל ממונה היה מונח באותו  ארגז… (4) וממטרוניתא, (5)  ומאשתו של טורנוס 
רופוס (6)  ומקטיעה בר שלום .

לא נחזור על הדברים שבבבלי ובמקומות אחרים על כלבא שבוע, (1) שהיה עשיר
 גדול שחילק את רכושו עם ר' עקיבא בשובו של זה מלימודיו. על כך  כתוב 
הרבה במקורותינו. על ענין של איל הספינה (2) אנו שומעים רק ממקור זה, ולפי 
שאנו באגדה עסקינן, ובאגדה קורים דברים שלא מהעולם הזה, כגון שכחת איל זהב 
על החוף, לא נתמה: האומנם יצקו אילים  מזהב ושכחו על החוף? קשה לדמיין 
זאת ותמהני – אבל  מה לנו כי נלין על האגדה. ואולי לא זהב היה אלא נחושת 
או ארד שנצץ בשמש כאילו היה זהב.

על  קטיעה בר שלום  (6)   אנו שומעים מאגדות הקשורות ביראי ה' 
ברומי[4].  והעיקר לענייננו הוא סיפא הסיפור בו בר קטיעה מצווה  לפני מותו
 את כל רכושו  לר"ע.

סיפור נישואי ר"ע עם אשתו של טיניוס רופוס (5) הוא  דמיוני מדי מכדי 
שנטפל בו במסגרת  נושא האגדה.

נקח נא דברים עם אילן טל, הכותב: "מי היה טיניוס רופוס, ובלשון
 הבבלי "טורנוסרופוס"?

 חוקרים מסכימים שטיניוס רופוס היה נציב רומא ביהודה בזמן מרד בר-כוכבא
. ההנחה היא שהוא נכשל בדיכוי המרד בתחילתו והודח, ובמקומו הובא המצביא 
הרומי יוליוס סוורוס, שהצטיין בדיכוי מרידות ילידים בבריטניה. ואולם, בספרות 
חז"ל מוזכר טיניוס רופוס תכופות, יחד  עם אשתו, רופינא, בהעלם אחד  עם רבי 
עקיבא. בירושלמי הוא מתואר כמי שעינה אותו ואף הוציאו להורג (ירושלמי ברכות
 פרק ט הלכה ה, יד, ע"ב)[5].

סיפור זה של נישואי ר"ע עם אשת טורנוס רופוס עשוי לתת חומר מעולה 
לדרמה מענינית.  האם נשא ר"ע את אשת רופוס בעודו נשוי לאשתו האהובה 
רחל,  שחיכתה לו 24 שנים והוא קנה לה ירושלים של זהב? האם גירש אותה 
קודם? האם רופוס גירש את אשתו? ( ואם כן, על כי היא התגיירה? על כי היא 
שמה עין על ר"ע? או – האם לאישה היו שני בעלים?  דהיינו חיה בחטא? האם 
העובדה שהתגיירה ניקתה אותה  מחטא הביגמיה, על פי ההלכה?)

ואולי, בין השורות, אנו קוראים על נקמה גדולה שערך רופוס בעקיבא, שנשא
 את אשתו (של רופוס), או אפילו  אם הייתה גרושתו,  בעוד בעלה בחיים[6] ,
 וגזר על ר"ע דין מות? שהרי אם הוא גזר על עקיבא דין מות עוד  לא מת ואשתו
 לא הפכה אלמנה.  אם כן עקיבא לא מת על חלקו במרד בר כוכבא ( או שהיה גזר 
דינו בעניין זה  תירוץ משני לקנאת רופוס): והנה לנו משולש אהבה מלא דם ונקמות, 
עם תבלין של גירוש ופרידה, ו-conversia, שינוי דת האישה ושינוי דעתו  של ר”ע 
על היתר להביט ביפי נוכריה ואף לשאתה לאישה ולזנוח את אשתו הראשונה 
שהקריבה את חייה למענו  ועוד ועוד. ורק לקורא הדורות פתרונים.

ברור שקשה לעכל  סיפור בו רב וקדוש, ת"ח בישראל שעיקר מעייניו בתורה,
 נושא גויה, אשת איש (?) ועל כל פנים אשתו של שונא ישראל, אחד מאויבי 
העם ומדכאו.   וכבר העידו כי קשה גם לקבל את המחשבה שר"ע הקדוש היה מעין 
רודף בצע, רודף ונושא לאישה בת של עשיר ונושא לאישה עשירה מבין 
האצולה הרומית. אך לא לנו הפתרונים. עובדה, שממון רב נהג ליפול בחלקו, 
עפ"ר מהים,  וכבר  דיברנו על רוב מקורות עושרו (חמיו כלבא שבוע,  שנתן לו חצי 
הונו ובר קטיעה, שהורישו  במותו את כל שהיה לו:  ואם תאמר כי חזר מעשרים 
וארבע שנות תלמודו עשיר, בהכרח תאמר כי מתלמידיו הרבים התעשר  אותם 
הוא על כל פנים לא לימד חינם על אף הנאמר כי לא יעשה רב תלמודו קרדום לחפור 
בו, כדנא' במשנה מסכת אבות פרק ד משנה ה: "רבי צדוק אומר, אל תעשם
 עטרה להתגדל בהם, ולא  קרדם לחפור  בהם. וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ
 בְּתַגָּא, חֳלָף. הָא לָמַדְתָּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תוֹרָה, נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם:   ועוד

כלבא שבוע: בר קטיעה: ארגז ואשת טורנוס רופוס:  איל זהב: באלה טיפלנו.
 מה עם "מטרונה" (4), ומה דינה?

ראשית, נשאל: מי הייתה מטרונה זו? 

 חשיבות דמות מטרונה במדרשים ובעיני חז"ל

  דמותה של מטרונה העסיקה את דמיונם  של חז"ל מראשית המאה ה -1
 ועד המאה ה-5, ולאחר מכן.   מטרונה נזכרת ומופיעה בכל  המדרשים, 
מהמוקדמים ביותר – בראשית רבה, ויקרא רבה, תלמוד ירושלמי, בבלי. 
במאה ה-14, בספרד, עדיין  מהלכות עליה אגדות בע"פ שעד אז טרם נאספו
 ונרשמו – (ראה להלן את האגדה שנרשמה לראשונה בידי ר' נסים בן ראובן 
גירונדי בברצלונה בפירושו לבבלי, מסכת נדרים נ  א ). ניכר כי דמות נשית זו, 
מבני האצולה הזרה,  הייתה חשובה בעיניהם: הם ידעו לספר עליה ולשזור 
את דמותה באגדותיהם ואף לייחס לה משמעויות שאינן מעלמא הדין. גם במדרש 
תהלים, שנערך סופית במאה ה-13  עדיין אנו מוצאים  סיפור חסידי המזכיר
 את מטרונה.

למטרונה שיג ושיח רב עם חכמי ציפורי, ביניהם עם יוסי בן חלפתא, 
עם ר' אליעזר הדוחה אותה, וכנראה גם עם ר' עקיבא – עם זה האחרון  בעיקר 
בענייני כספים.  (וראה "שנה בשנה", הוצאת היכל שלמה, עמ' 131, תשס"ג).

 ואין לסיפורנו  בעניין עושרו של ר"ע, מטרונה והים זכר בתלמוד הבבלי. 
הסיפור עולה ומופיע בפירושו למסכת נדרים של ר' ניסים בן ראובן גירונדי – 
הר"ן –  (חי בברצלונא בשנות 1380-1320) . ניתן לשער  כי סיפור-עם זה
 התגלגל מדור לדור ומפה לפה כאלף שנים, עד שר' נסים רשם אותו תוך פירושו[7].

גם רש"י כותב על כך, אלא שאין פירושיו בנדון מקובלים או מצויים כל כך 
במאגרים. ממעטים להשתמש בפירוש רש"י למסכת, ומעדיפים את פירוש הרא"ש, 
ואת פירוש הר"ן.

אל מטרונה זו אם כן פונה ר"ע  בצרתו, ואמנם רגליים לדבר בהתחשב ביחסיה 
הטובים של מטרונה  אל החכמים ומעורבותה ביניהם.  ניתן לשער שמטרונה לא 
הייתה מלווה לכל בר בי רב: ר"ע היה בעל מוניטין[8],  אחד ממנהיגי היישוב 
ושועיו, ידוע על עושרו  ועל כי ניתן היה לתת בו  אמון (קרדיט בלע"ז), שהיה
 לו מנין להחזיר,  ואין חשש לאבדן הכסף שאדם מלווה לו, אלא שיש 
ואדם מגיע למחסור, כשהוא רוצה למשל להשקיע בפרקמטיא והוא סובל
 מחוסר מזומנים זמני.  ורק בנוסח שמובא 
על ידי לנדאו, נוסח נחות  של האגדה, כמוכח מהטקסט,  כתוב כי החכמים שלחו את 
ר"ע אל מטרונה כי היו זקוקים לכסף לבניית בית המדרש דוקא.   

המעשה האגדי של הלוואה זו מאוחזת אפוא ברקע  ריאלי. ואמנם אין מלווים 
כסף לחלוקה לצדקה, למשל, שאז אין מאיפה להחזיר, אלא אולי עבור קניית 
סחורות ומכירתן ברווח, כאמור, שאז יש מאין להחזיר.

ליסודות האגדיים של הסיפור עוד נשוב. וכשנשוב, נמצא כי אף  בחירת הים כעד 
למתן ההלוואה בריאליה של המזרח הקדום, ואין  יסודו בסתם המצאה של עורבא 
פרח: היא שייכת  לריאליה המשפטית של העת הקדומה במזרח.  קריאת איתני 
הטבע והאלים השונים הם ביסוד  הנוהג הליגלי של המזרח: וכך אומרת 
האנציקלופדיה  ,Jewish Encyclopedia  עמ' 1181 /ב:

The witnesses also included the heavens and the earth, and mountains and 
rivers, a fact of particular significance because the motif continues in the 
 poetic and prophetic traditions of the Bible (Deuteronomy 32; Isa 1 :2; Mic 6:
 1­-2), but there is little if any trace of it in any other extra­ biblical Iron Age
 covenant texts and ideologies centuries later. The witnesses were those
 entities that were called upon to observe the behavior of the party under oath
 and to carry out the appropriate rewards and punishments (the blessings and
 Curses) connected with the treaty. 
 

וכך  כתוב בחוזה בין חושיליש  מלך החיתים למצרים:

As for these words of the regulation (  =חוזה)  [which] the Great Prince of
 Hatti [made] with Ramses [Meri­ Amon], the great ruler [of Egypt], in writing
 upon this tablet of silver-as for these words, a thousand gods of the male gods
 and of the female gods of them of the land of Hatti, together with a thousand gods of the male gods and of the female gods of them of the land of Egypt, are with me as witnesses  [hearing] these  words: the Re, the lord of the sky: the Re of the town of Arinna: Seth, the lord of the sky: Seth of the town of Zippalanda[9]: … Seth of the  town of Aleppo:…  the queen  of the sky  (מלכת השמים, ראה ירמיהו  ז יח) :   the gods, the lords of oaths; this goddess, the Lady of the Ground; the  Lady of the Oath, Ishara (אשרה?) :   the Lady of  the) mountains and the rivers of the land of Hatti;  …the  male gods, the female gods, the mountains, and the rivers of the land of Egypt: the sky: the earth: the great sea: the winds: and the clouds. (J. Pritchard, ANET (=Ancient Near Eastern texts, p. 200).

כך גם בחוזה בין     Suppiluliuma ו- Mattiwaza:  (שם, עמ' 205):

אחר מניית האלים הרבים שם הערבים לחוזה, באה שורת שמות הרים, ערים כעדים
 נוספים: אלים מיתיים כגון Ereskigal, , מלכת השאול, Enlil, Ninlil, , ההרים, 
הנהרות, המעיינות,  הים הגדול, שמים וארץ, והרוחות.

קריאת  יסודות הטבע לעדות מתקיימת כאמור גם במקרא: "האזינו שמים ואדברה, 
תשמע הארץ אמרי פי, וכיו"ב .

ענין הועדת הים כעד אחוזה , כפי שראינו, עמוק בהווי המשפט של המזרח הקדום.
 קריאת מטרונה ור"ע לים לבדו (ע"י הקב"ה) כעד   הוא מתוך צניעות – כי מה הוא 
ארגז פנינים ויהלומים בין שני עשירים?

מצאנו כי הסיפור של ר"ן אחוז היטב באופיו של ר"ע כפי שהוא מתגלה לנו במקומות 
רבים במדרשים: איש עשיר, שרוב עושרו בא לו מהים: סיפור שמרכיביו אחוזים בנוהגים
 של חוק ומפשט בעת העתיקה: סיפור על יורדי ים רומיים, העושים במסחר:  ידיעות על 
חיי המותרות של קיסרי רומי ועושרם וחיי הבזבוז הגובלים בשיגעון המכה בהם 
(ארוחות לוקולוס,  בניות פאר וכו'), עד סיפור המספר על בזבוז של בת קיסר
 אינו חורג מהגבולות שאדם מן היישוב יכול להעלות בדעתו על עושר הקיסרים 
ועל עושר בתם.

לא כך רואה את הדברים חוקר בשם לנדאו, הבונה את הסיפור מראשו. אין הוא מקבל
 את אפשרות התגלגלות הסיפור במשך הדורות, ואין הוא מזהה כלל את יסודותיו
 המזרח-תיכוניים והיותם אחוזים בחביוני הכתבים העתיקים. הוא חי היום 
וחווה את האנטישמיות. הוא משנה את הסיפור מיסודותיו  ורואה אותו  כסיפור
 אפולוגטי, שנכתב נגד האנטישמיות, פרי זמנים מודרניים.[10]

אם בבבלי ובמקורות אחרים הסיפור על מקור זה של עושרו של ר"ע איננו, 
הנהו מפי הר"ן: 

פעם אחת הוצרכו ר"ע ותלמידיו מעות והלכו אצל מטרוניתא. אמרה לו לר"ע:
 הריני מלווה אותך ותהיה אתה לווה: והקב"ה וים ערבים בדבר.  קבע לה זמן 
לפירעון, וכשהגיע זמנה הלכה אותה מטרוניתא על שפת הים.  אמרה:   רבש"ע!  
גלוי וידוע לפניך שר"ע  חולה ולא היה בידו לפרוע חובו:  ראה שאתה ערב בדבר.  
מיד נשתטית בתו של קיסר ונטלה ארגז מלא אבנים טובות ודינרי זהב,  וזרקה 
לתוך הים:  והים הביאתו במקום שהייתה אותה מטרוניתא יושבת על שפת הים.  
מיד נטלה אותו ארגז והלכה לה.  לימים נתרפא ר"ע  ובא לו אצל ההיא 
מטרוניתא ומעותיו בידו לפירעון חובו.  אמרה לו:  'חזרתי אצל הערב והוא פרע 
כל החוב: והא לך מה שנתן לי יותר'.  ומאותו ממון שהחזירה לו נתעשר ר"ע 
(ר"ן   נדרים  נ ע"א).

 ואצל לנדאו נוסח אחר:

שפעם אחת הוצרכו חכמים ממון הרבה לבית המדרש  ושיגרו את ר' עקיבא 
אצל מטרוניתא אחת  ולוה ממנה ממון גדול . וכשנתנה לו אמרה לו: מי יהיה לי 
ערב שתפרע לי לזמן קבוע? אמר לה: מי שתרצה.

אמרה לו: הקב"ה והים  שהיה ביתה על שפת הים. אמר לה ר"ע: כן יהיה.

כשהגיע הזמן חלה ר"ע ולא היה יכול להביא הממון  יצאת אותה מטרוניתא על 
שפת הים  ואמרה: רבש"ע גלוי וידוע לפניך כי לך ולים הזה האמנתי מעותי 

הכניס הקב"ה שטות בלבו של [בת] קיסר  ונכנס' לבית גנזיו ונטלה קרטלית 
זרקה לים  והשליכה הים  לפתח ביתה של אותה מטרוניתא ונטלתה    ולאחר 
זמן הביא לה ר' עקיבא הממון  ואמר לה : אל יחר ליך שלא הבאתי לך הממון 
בזמן שקבענו שחליתי  אמרה לו: יהא הכל שלך שממוני בא לידי בזמנו.

בנוסח לנדאו חסרות המלים:  (אמרה לו [מטרוניתא]  לר"ע)   הריני מלווה אות
ך ותהיה אתה לווה.  פסוק זה חשוב להשלמת החוזה בו שני הצדדים קובעים 
א) מי הם הצדדים לחוזה ( הריני (אני) …אתה…)  את מעמד הצדדים 
בחוזה (    מלווה … לווה"): וזאת כי  נדרשת "מסוימות",  דהיינו כי ההצעה
 שקיבולה מהווה את כריתת החוזה תהיה מפורטת ומסוימת עד כדי כך שדי בקיבולה 
על מנת לכרות את החוזה (לשון ויקיפדיה, ערך "חוזה"),  ב) העדים לחוזה 
ג) מועד הפירעון. צִיַּנּוּ עובדה זו משום שלמות לשון החוזה, וכך עד ימינו.

גם לנדאו מנתח את לשון הסיפור, וזאת מבחינה ספרותית,  אמנם לא
 מבחינה משפטית. לדבריו, אין בסיפור כמעט פיגורות רטוריות: אך מצאנו כי 
הסיפור כולו משתמש בלשון חוק ומשפט,  כולל דברי  מטרונה בפנותה אל 
העדים – הקב"ה והים –  להזכירם  את חלקם על פי דין  בחוזה. ואף כי 
ההנמקה להכללת ההסבר "שהיה ביתה על שפת הים" אומר כבדני וחשדני.
 זו תוספת מעתיק מאוחר התמה על ענין עדות הים בסיפור, ענין שלמכיר
 את לשון החוק  בתקופה הזו אינה  מיוחדת.  – הרי  לגבי  עדות שמים  וארץ,
 עננים וכו' על פי לשון החוזים שהובאו לעיל אין נפקא מינא אם היו סביב בית 
כורתי הברית הרים או ים.  וניתן כאן להעיר כי  המעתיק לא היה לו מה להיות
 תמה שבסיפור על ר"ע  הים ממלא תפקיד חשוב, שכאמור ר"ע מירב עושרו
 בא לו מן הים. ואולי בכך עצם יסודו של הסיפור –  המספר הקדום  משתמש 
ביסוד היות הים עד להלוואה וחוזה, והוא מיישם זאת  לספר סיפור על ר"ע 
שעניינים  רבים לו עם הים.

לנדאו מגיע למסקנה שהסיפור  אין מוצאו בקרב חז"ל אלא כִּבְשָׁנוֹ הוא מימי 
הביניים. ואולם,  הדרך בה סופר הסיפור איננו נותן  בסיס להנחה כי הוא 
עיבוד של חומרי אגדה זרים ליהדות. וכבר הדגשנו כי חומרים אלה לקוחים
 מחווי המשפט במזרח.

בסוגריים ננסה להעיר כי הסיפור המובא על ידי לנדאו מהתלמוד על נקדימון 
ושנים עשר מעינות המים יכול לשמש כמקור ובסיס לסיפורנו באופן מוגבל 
למדי. בסיפור מטרוניתא  – הים מביא את האוצר למועד הפירעון של ההלוואה: 
ואף בסיפור נקדימון באים המים למועד, אך  המדובר למעשה לא בנס אלא  
בתופעת טבע. לו היה בסיפור ההלוואה והחוזה יסוד עדות המסורה בידי העננים, 
יכולנו לעמוד על הקירבה בין שני הסיפורים ביתר קלות,  אפשר היה לטעון 
לתלות שני הסיפורים במערכת המשפט המקובל בישראל. על כל פנים אין 
בסיפור נקדימון כדי להחשידו על היותו מקור לסיפור מטרונה.  אף על פי כן 
לנדאו  מייחס את סיפור מטרונא למספרי אגדות מאוחרים, שבחלקו 
השתיתו את סיפורנו על סיפור נקדימון, ובחלקו על סיפור שלנדאו מביא – על 
מריה אם ישוע.

ע"פ לנדאו, המדובר הוא בלגנדה נוצרית ידועה, שנמסרה בעשרות גרסאות 
במשך הדורות. וזה הסיפור:

סוחר אמיד מן העיר ביזנטיון מבזבז את רכושו בהעתירו מתנות רבות על ידידיו.
 בצר לו, פונה הוא אליהם, אך הם מסרבים להושיט לו עזרה. – הסוחר מבקש
 מן היהודי העשיר ביותר בעיר, שילווה לו כספים. ישו ומאריה יערבו לחוב, 
ואם לא ישיב את הכסף במועד הקבוע יהיה לו לעבד לצמיתות.

היהודי כופר באלוהותו של ישו, ורואה בו רק נביא חשוב, אך נעתר להצעת
 הנוצרי. בכנסייה, לנוכח איקונותיהם של ישו ומאריה, נשבע הנוצרי לקיים את 
שבועתו. היהודי מעניק לו את הכסף. (ליהודי בוודאי חשובה  ומאד משכנעת 
שבועת הסוחר הנוצרי בפני קדושיו).

הסוחר הנוצרי מפליג לארצות רחוקות, עושה   חיל בעסקיו, אך שוכח לשוב במועד.
 יום אחד בלבד לפני המועד הקבוע, בהיותו רחוק מביזנטיון מהלך שלושים יום, הוא 
נזכר בשבועתו.

הנוצרי מתפלל, ומשליך תיבה מלאה דינרי זהב  אל הים. במשך לילה אחד 
נישאת התיבה על-פני הגלים.

עם שחר מגיעה היא לחופי העיר. אחד ממשרתי היהודי מבחין בתיבה ומנסה 
לאחוז בה, אך לשווא. רק אדונו מצליח להניח עליה יד. היהודי מביא את התיבה 
לביתו, בודק את תוכנה ומסתיר אותה מתחת  למיטתו.  

כעבור זמן חוזר הנוצרי לביזנטיון.  היהודי תובע ממנו את כספו.  הסוחר קורא לו 
לבוא אל הכנסייה. המונים מתקבצים בה. הסוחר כורע ברך לפני האיקונין 
ומבקש ממאריה שתעיד על אשר אירע באמת.

מאריה חושפת את התרמית ומצביעה על מקום החבאת התיבה. היהודי, 
הנבוך והנרעש מעצמת הנס, ממיר את דתו.  

לדעת לנדאו, כנגד  לגנדה אנטישמית זו התחברה האגדה בה עסקינן.

מי חיבר אותה? האם ר"נ?  האם ר"ן היה נוגע בסיפור נוצרי, על מריה?
 השמע אותה מפי נוצרים והגיב? האומנם יעלה על הדעת שהיה לו מגע ומשא
 איתם ולא פנה אחור בשאט?

 האם ר"ן היה כה מודע להלכי המשפט העתיקים כמו שניכר בסיפור? 
דעת לנדאו מעורר תמיהות.  האם ר"ן עסק באפולוגטיקה?

סביר יותר להניח כי נוצרים  הכירו את האגדה היהודית וחיברו כתב 
שטנה שעיקם את האלמנטים  שבסיפור האגדה,  הפך את ר"ע לסוחר מביזנטיון, 
ניצר את הסיפור על ידי הכנסת ישוע ומריה כעדים למתן ההלוואה אם כי אין זה 
ישירות באופיין ועיסוקיהן הרגילים של דמויות אלה, הפך את היהודי למלווה 
ולנוכל ולרמאי, ומוצא דרכים עקלקלות  לתרץ את  הצורך במעשה הנס
 המתרחש למרות חוסר האחראיות של הסוחר מביזנטיון בהחזר הלוואתו. 
הסיפור הנוצרי, אף שקם והיה על דוגמת האגדה  של ר"ע ומטרוניתא חסר 
את כל הסממנים שבסיפור העברי: והוא מתמלא במקום אלה בשנאה ובמעשי 
לוליינות של מתח זול (הסתרת התיבה על ידי היהודי, תכונות פלאיות של 
התיבה שבחסדי מריה  רק היהודי יכול למשותה מהים וכו'). שינוי היהודי הצמא 
לכסף למטרוניתא טובת לב ולא-נצלנית אינו מוסיף לווית חן ליהודים בכל 
מקרה.  הפיכת ר"ע, תלמיד חכם, לאיש-כספים איננו מתבקש  בהיפוך המשוער 
של הסיפור הנוצרי לאפולוגטיקה יהודית.  אין זה סביר שאדם יהודי  היה נוטל
 את הסיפור הנוצרי  שמכל צד הוא   מוקצה מחמת מיאוס והופכו לסיפור  שורשי 
כל כך ובעל רוח שונה לחלוטין של ר"ע ומטרונה ומכיוון שמספר האגדה 
( של ר"ן) "ביקש לשנות את הדימוי השלילי של היהודי,  …הוא תיאר את 
מטרונה כדמות חיובית, "מתוך  אהבת מרדכי". דאגתו הראשונה של היהודי 
שסיפר את סיפור-היפוך הלגנדה האנטישמית הייתה  לדאוג ליפי רוח 
המטרונה "ולעצבה כדמות כה מרשימה ומעוררת אהדה" (עמ' 297).  

לתיאוריה של לנדאו אין לו על מה לסמוך, הוא סובל מחוסר הכרת המטריה,
 ואינו מן העניין.

 ביבליוגרפיה

1)      Dever, Lemaire, “Who or What was Yahweh’s Ashera?”,  BAR 10/6, 1984

2)       Jewish Encyclopedy,  “Covenant”.

3)       Pritchard, J.,  ANET (=Ancient Near Eastern Texts) 

4)      אילן, טל, "אשת טיניוס רופוס ורבי עקיבא, מסכת, חוברת ג', תשס"ה, 2005

5)      גנן, משה, "מטרונה ההיסטורית" (בכתב יד).

6)       גנן, משה, "מטרונה",  שנה בשנה, הוצאת היכל שלמה,   תשס"ג).

7)      לנדאו, לואיס, "ר' עקיבא ומטרוניתא – בין קריאה צמודה לגישה גנטית", 
דפים למחקר הספרות 7, תשנ"א

8)      פישלר, בן ציון,  "ר' עקיבא ונשותיו", הארץ, 5.6.2003

9)      שנאן, אביגדור, "מן שית מילי אתעתר רבי עקיבא: למקורות עושרו של 
ת"ח" על פי הבאר, מחקרים בהגות יהודית ובמחשבת ההלכה, הוצ' אוניב'
 בן גוריון בנגב.

10)  שנאן, אביגדור, "שלש נשותיו של רבי עקיבא", מסכת, חוברת ב', 
תשמ"ד, 2004

11)  תלמוד בבלי, נדרים נ ע"א, ופרוש ר"נ למקום

12)   תלמוד ירושלמי,  ברכות,  פרק ט הלכה ה, יד, ע"ב

[4]  ספר האגדה: 'קיסר אחד שונאם של היהודים היה. אמר להם לשרי  מלכותו: מי שעלתה לו נומי  [=נגע] ברגלו יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער? אמרו לו: יקטענה ויחיה. אמר
 להם קטיעה   בר שלום: אחת, שאי אתה נוצח את כולם, שנאמר: 'כי כארבע רוחות השמים 
פרשתי אתכם' (זכריה ב, י): ועוד, שיהו קורעין לך מלכות קטועה. אמר לו: יפה אמרת, אלא 
כל-מי שנצח למלך מטילין אותו לכבשן האש.

כשתפסוהו אמרה לו מטרונה אחת: וי לה לספינה שהולכת בלא מכס! [ביאליק-רבניצקי:
 'רמזה שמת קודם שנימול'.]. נטל סכין לקטוע את ערלתו; ויש אומרים: בשניו קטעה ואמר:
 נתתי מכס ואעבור. וכשהטילוהו [לכבשן] אמר: כל נכסי לר"ע   )ספר האגדה, רעו).  הקיסר
 הוא כמובן אדריאנוס, כי הוא הקיסר ששמו מוזכר במדרשים  פעמים רבות יותר משם כל 
קיסר אחר. – את מטרונה  שבסיפור זה עוד נפגוש.