נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות.
אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע.
אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם):
לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי.
דוא"ל: ganan1@bezeqint.net
אמיר
תודה על הביקור,
לא כל כך, אבל לערוב ימיי בניי החליטו להפתיעני ליום הולדתי (שהיה בימים אלה) בערכת ציור, שימיי בל יייאפסו ממעשים. לא שאין לי מה לעשות עוד מעט. בינתיים גם יוצא לי לעבור על ניירותיי הישנים ומוצא שפעם ציירתי.
הי משה, מזל טוב מהלב ואיזו יופי של הפתעת יום הולדת. ציורים יפים בעיניי במיוחד הראשון. נזכרת שאמי שמרה לי ציורים מגיל גן עד לגיל עשרים ואז בגיל הכי פרוע שלי בחרה להראות לי אותם ושאלה אם ארצה בהם, כמובן שעניתי לה שהיא יכולה לזרוק הכל, היום הייתי שמחה להביט בהם אבל כנראה שמאוחר מידי וכיף לך שיש לך מזכרות מגיל צעיר זה בעיניי יותר מתמונות ילדות וצילומי וידאו שעושים בימים אלו…זה האנחנו הפנימי כמו גם שירים ישנים ותודה על השיתוף.
סיגל.
שמחתי לקרוא את דבריך.
לרונית – יש לי תיק-עור ישן, רב קיבולת, בו שמרתי כל פיסת נייר שאי פעם כתבתי, לבל יאבד לנצח. ביניהם מצאתי את הציורים הישנים האלה. אולי יבוא מישהו פעם ( אחר כלות) וימיין וימסור לסיפרייה הלאומית ויוציא בספר כרוך-עור וכו".
מה שאותי – לטעמי – הדהים הוא הצבעים שנשמרו.
תיק כזה שומר על סיפורים ושירים ורישומים מאז ומימים… ולעתים מזמן לקורא בהם גילוי ולפעמים מהלך עיייפות ושיממון…
:)))
אתה עדיין מצייר?
אמיר
תודה על הביקור,
לא כל כך, אבל לערוב ימיי בניי החליטו להפתיעני ליום הולדתי (שהיה בימים אלה) בערכת ציור, שימיי בל יייאפסו ממעשים. לא שאין לי מה לעשות עוד מעט. בינתיים גם יוצא לי לעבור על ניירותיי הישנים ומוצא שפעם ציירתי.
הי משה, מזל טוב מהלב ואיזו יופי של הפתעת יום הולדת. ציורים יפים בעיניי במיוחד הראשון. נזכרת שאמי שמרה לי ציורים מגיל גן עד לגיל עשרים ואז בגיל הכי פרוע שלי בחרה להראות לי אותם ושאלה אם ארצה בהם, כמובן שעניתי לה שהיא יכולה לזרוק הכל, היום הייתי שמחה להביט בהם אבל כנראה שמאוחר מידי וכיף לך שיש לך מזכרות מגיל צעיר זה בעיניי יותר מתמונות ילדות וצילומי וידאו שעושים בימים אלו…זה האנחנו הפנימי כמו גם שירים ישנים ותודה על השיתוף.
סיגל.
הי משה, מזל טוב חם.
איזה פיסות זכרון נהדרות שמרת לך !!
מדהים אותי איך הצלחת לשמור עד היום.
ציורים מרנינים משה. בייחוד אהבתי את שני האחרונים. רעיון מצוין להעלות ציורי ילדות ונעורים. אולי אעשה זאת גם אני אם אקנה סוף סוף סורק.
לסיגל –
שמחתי לקרוא את דבריך.
לרונית – יש לי תיק-עור ישן, רב קיבולת, בו שמרתי כל פיסת נייר שאי פעם כתבתי, לבל יאבד לנצח. ביניהם מצאתי את הציורים הישנים האלה. אולי יבוא מישהו פעם ( אחר כלות) וימיין וימסור לסיפרייה הלאומית ויוציא בספר כרוך-עור וכו".
מה שאותי – לטעמי – הדהים הוא הצבעים שנשמרו.
תיק כזה שומר על סיפורים ושירים ורישומים מאז ומימים… ולעתים מזמן לקורא בהם גילוי ולפעמים מהלך עיייפות ושיממון…