בננות - בלוגים / / מנת 13.נוב – שיר מס' 11 ב-Heimkehr- השיבה הביתה
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

מנת 13.נוב – שיר מס' 11 ב-Heimkehr- השיבה הביתה

Die Heimkehr – The Journey home- 1823- השיבה הביתה -מנת היום, 13.11.2010 .

 על שנת הטיטנים –  

11

יְשֵׁנִים עוֹד הָטִיטָנִים

עֲטוּפִים בְּעָבֵי כֶּסֶף:

נוֹחֲרִים הֵם: שׁוֹמְעָם אָנִי*,

רוּחַ רַע נָע בְּשֶׁצֶף קֶצֶף.

 

מֶזֶג  פֶּרֶא! זַעַם סַעַר,

רוּחַ תְּשַׁבֵּר כָּל אֳנִי!*

מִי יִגְעַר בָּרוּחַ גַּעַר

מִי יְצַו עַל גַּל: הָב דֹּמִי!

 

אֵין עֲצֹר אֶת קוֹל הַגַּעַשׁ

הָעָט עַל דֹּפֶן, תֹּרֶן עֹנִי*.

עָטוּף מְעִיל מִפְּנֵי הָרַעַשׁ

אֶפֹּל לִשְׁנַת, הִיא שְׁנַת טִיטָנִים.

 

 הערות:לעניני ההטעמה:

* הטעמה על ההברה הראשונה (=הלפני אחרונה).

 

 

 

Eingehullt in graue Wolken   (-^-^-^  etc.)
 ( – הרמה = מוטעם 
^ = לא מוטעם , השפלה)
Schlafen jetzt die großen Gotter.
Und ich hore, wie sie schnarchen,
Und wir haben wildes Wetter.


Sturmeswuten will das Arme Schiff zerschellen,
Ach, wer zugelt diese Wellen?
Ach, wer zugelt diese Winde,
Und die herrenlosen Wellen?


Kann's nicht hindern das es sturmet,
Daß da drohnen Mast und Bretter.
Und ich hull mich in den Mantel,
Um zu schlafen wie die Gotter.

 

4 תגובות

  1. גליה אבן-חן

    מפעל התרגום שלך מבורך, אני חושבת שבכלל בעבודת התרגום הקפדנית יש משהו אלטרואיסטי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן