על המשורר ראובן בן יוסף

רב"י עלה ארצה ב-1960, בו כ"ב שנים. "שבענו ונותרנו" הוא ספר שיריו השבעה-עשר, לערך, אף כי מספר זה כולל גם את ספרי מסותיו הנוגעות לחיי התרבות בישראל.  אכן, הספר מוכיח כי ראובן בן יוסף הוא משורר עברי לכל דבר – כפי שהוא התכוון וביק להיות עוד עם עלותו ארצה מארץ מולדתו, ארה"ב. אף מבחינה זו הינו אחד ממשוררי ישראל המובהקים, כלומר מאלה שרכשו את השפה העברית כשפה ראשונה, בהיותה להם שפת הלב והשירה אחר שנים בהן הם גדלו ואף יצרו בשפה אחרת, ואף על פי כן היה הסיפק בידם להשיג הישגים ראויים לשמם בשפה הנרכשת. רב"י הוא חתן פרס "ניומן" מטעם אוניברסיטת ניו יורק לשנת 1979 וחתן פרס "יפה" לשנת 1991 מטעם קרן היסוד בירושלים.

שיריו של ראובן בן יוסף עסקו בקשת רבגונית של נושאים, נושאי חיינו הארץ-ישראליים: בנופי הארץ, בחיי הפרט והכלל בה. הנה העם במלחמותיו, הנה הפרט בתחנות חייו השונות, ה"אני" בהתייחסויותיו אל בני דורו, אל קורותיו האישיים, אל היקרים לו, אל אשתו ילדיו ובני ביתו, אביו ואמו, אחותו שאבדה ליהדות והמשורר מצר עליה ומבכה אותה. זיקות אלה מקבלות ביטוי  מיוחד בפרק "רסיסים", הם רסיסי חייו של המשורר  המסוכמים בשיר: רסיסי זיכרונות  על מלחמות, בהם הוא השתתף, ימי מילואים, אבהות (ואמהות- ראייתו את אשתו באימהותה, שהיא חלק מחוויות חיי גבר-אב; ותיאנח האם", כרומז לצו האלוקי: "בעצב תלדי בנים" –  אך גם בנות, כגון בתו ("תימק  תינוקת כמו פר בשוקת", עמ' 10).  כבעין נקודת צבע, מגע קל, באזכורים חולפים  ומתחלפים מעלה המשורר על דפי שירין את חייו ואת חיי כולנו אנו,  כי הוא לנו לפה ורשמי  החיים הערים, המכוירים יל הדף בעט חרט חד,  בחרוזים עשירים, רעננים ומפתיעים נוגעים לכל קורא בהם, משקפים את חיי כולנו. האישי שבהם תמיד מעוטף במעטה היופי והחן שבלשון השירי, בלשון שוטפת בנועם, מעובדת ומלוטשת על פי חוקי מיטב השיר,  המחורז והשקול  המשאילים מכוחם בשירה זו לרוך ולליריות הרבה עד כי אין הלשון דוחה את הקורא בזרותה, אף כאשר אין רעיוני השיר סדורים על פי רצף צפוי וידוע מראש  אלא באורח אישי מאד, לעתים על דרך הניגודים, או על דרך אסוציאטיבית-התרשמותית, בדילוגי רעיונות. ואולי בכך העדות לשיוך שירת רב"י אל השירה המודרנית, שעל ההולך  לאורך השורות ללקט את משמעויות השיר מחלקיה ופרטיה, לעמוד על מכמני בית היוצר, קרי בית האוצר שהוא נפש המשורר הנותנת בשיר קולה, בשהיא הזוכרת, המתבוננת, ההוגה, המרכיבה את פסיפס האירועים, הצבעים, הדמויות והתמונות העוברות לפני עיניה ומהוות את תוכן השיר. היא אף זו המתנסחת בשירים אלה על רמת התמצות, דיוק ודבור בעלי הרמה הגבוהה, או אף זו הדוברת בלשון ה"אני" אל ה"את", בלשון האהבה הצעירה, החושנית והרעננה,  ("כִּי לְבָמַת עוֹלָם עָלִינוּ, חֶזְיוֹן / זוּג עֶלְיוֹנִים בְּהִתְגַּלּוּת חָזֵךְ / וּבְרַק חִבּוּק הַבָּרוּר מֵרַעְיוֹן / מִצְוָה שְׁנֵינוּ עֵת הִתְנַסֵּך /  יֵינֵנוּ בַּחַג הַשְּׁלֵמוּת – " וְגֵו' (עֲמָ' 31); או זו המסכמת את חי האדם בפרק " עליות", פרק הכולל שירים כמו "הילד", "לנער", "אל הפסגה. נזכיר כאן במיוחד את השיר "לנער", (עמ' 29); "כמה אדם זז, בעריסה              מתנדנדת מניע לו  רגל ויד", המזכירות את שירו של דן פגיס ז"ל  "דפדוף באלבום", ("נועד לגדולות, הוא גדול… נכנס לתמונת המחזור… מבוגר ומצהיב…" וכו' שיר המעבד קטע מפורסם  על השלבים השונים בחיי האדם במחזה של שקספיר "כטוב בעיניכם".  "כל העולם במה, וכל באיו הם שחקנים; / כניסות להם ואף יציאות: אדם אחד חלקו בכל התפקידים      ובשבע תמונות חייו; ראשית, כיונק          /   בוכה ומקיא אל חיק האומנת  / אחרת התלמיד המיבב, עם תיקו / ופניו מזדרחות והוא, כחלזון / מזדחל בלא-רצון אל בית הספר. / הוהב, נאנח כמפוח, בידו שיר תוגה… וכו'.

המשורר אינו מבסס את דבריו אך על הידוע לו מהשירה האנגלית: הא מעורה גם במכמני היצירה העברית השרשית, שהרי, כפי שהוא מספר, בבואו לארץ מורהו לעברית הכריחו ללמוד פרקים שלמים מהמקרא בעלפה, והדבר שימש לו לרכישת יסודות השפה. במיוחד לקחה את לבו שירת ספרד על החריזה המיוחדת שבה, וזו עמדה לתו לקרבה אל לבו. אין פלא אפוא ששירת רב"י מתהדהדת מדי ביטויים מהמקרא: נפגשם לאורך שיריו, אף אם לא כשיבוץ ממש, אלא בדרך של רמיזה אל חומרים תנ"כיים, או על ידי רמיזה לשונית אל הכתוב. המשורר שוזר ציטטות מהתנ"ך בתוך המארג השירי.

אחד השירים היפים, המרכזיים והחזקים בכרך שירים זה הוא השיר " לבדד ישכון", שאחת משורותיו נלקחה וניתנה כשם לסר כולו. יבואו נא שורות שיר זה ויעידו על הספר כולו.

Search results

From Wikipedia, the free encyclopedia

Jump to:navigation, search

·         Content pages

·         Multimedia

·         Help and Project pages

·         Everything

·         Advanced

There were no results matching the query.

 לראשונה חיפשתיו ב,ויקיםדיה". לעיל התוצאות.
הבוקר כבר נפלתי על השכר וחיפשתיו הלאה:

לקסיקון הספרות העברית החדשה בעריכת חבר ספרנים

ראובן בן-יוסף (1937־2001)  <בהכנה> Reuven Ben Yosef רוברט רייס, נכד למהגרים יהודים מפולין ומצ'כיה, נולד בניו-יורק. שירת כחייל אמריקני בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה. בערב ראש השנה תש"ך, ספטמבר 1959 עלה לישראל עם רעייתו, יהודית. את תשע שנותיו הראשונות בארץ עשה בקיבוצים, לאחר מכן עבר לשפלה ובעשרים וארבע שנותיו האחרונות התגורר בירושלים, עד פטירתו בי"ד באדר תשס"א (2001) ספריו: The endless seed : poems / Robert Reiss (New York : Exposition Press, 1959) שחפים ממתינים : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ"ה 1965) <אחרית דבר, משה בסוק> דרך ארץ כאשר את מתלבשת הדרך חזרה מתים ואוהבים קולות ברמה : שירי מלחמת יום-הכיפורים (תל-אביב : דביר, תשל"ו) צהריים בירושלים מרמה על סף המדבר מן הקו טעם הארץ על הסבל ועל הירושה אל ארץ התודעה על הצוק שירים בעולם רותת להוציא עצמי מן הסבל : שירים (תל-אביב : דביר, תשנ"ג 1993) על תרבותנו המתגבשת שבענו ונותרנו : שירים (ירושלים ותל-אביב : ספרי בצרון, תשנ"ו) יומן כתיבה בין קודש לחול : שירים (ירושלים ותל-אביב : ספרי בצרון, תשנ"ט) שירי אהבה : מבחר (ירושלים ותל-אביב : ספרי בצרון, תש"ס) שירי מלחמה : מבחר (ירושלים ותל-אביב : ספרי בצרון, תש"ס) שירי אמונה ספר ראובן בן-יוסף : שירים מן העזבון ומאמרים של סופרים, משוררים ומבקרי ספרות על חייו ויצירתו (ניו-יורק וירושלים : הוצאת קרן ישראל מץ וספרי בצרון, תשס"ב) עריכה: על המחבר ויצירתו: מזרחי, עודד.  עוד בן יוסף חי.  נתיב: כתב עת למחשבה מדינית, חברה ותרבות, שנה 14, גל' 80 (2001), עמ' 82־