) The Companions of Fear ( by Magritte
הכל שירי פחד השבוע ( אמיר נותן את הטון).
לפני זמן מה הכל היה סקס. מולדת. פרולטריון, עוני, עושר, גינה, דת, חמות, מה לא.
עכשיו זה פחד.
אל תצחקו.
והנה תרומתי ( מה, וכי אני רק איעדר?)
שיר פחד
מָה אַתֶּם יוֹדְעִים עַל הַפַּחַד
הַדְּפִיקוֹת עַל גַּב הַקָּרוֹן
וִילָךְ וִילָךְ אוֹר תַּעְתּוּעִים
דְּפִיקוֹת שְׁחֹרוֹת פָּנָס קְרוֹנוֹת כַּחֹל
דִּמְדּוּמֵי בֹּקֶר כְּמֵת חִוֵּר
כָּל הַזְּמַן אֲנִי נִתְקָל בְּקִירוֹת זִכְרוֹנוֹתַי
לְמָה זֶה טוֹב
אֳנִיָּה דְּמוּיַת הַסִּיגָר בְּאַבָּזִיָה
פְּלִיטוֹת-עָשָׁן מֵהָאֲרֻבּוֹת
מָה כָּל זֶה מָה זֶה יוֹעִיל
דְּפִיקוֹת שְׁחֹרוֹת בִוילָךְ
קוֹל רַעַם פֶּתַע שֶׁל תִּמָּהוֹן צָהֹב
מָה אֶעֱשֶׂה עִם הַקָּרוֹן הַזֶּה
וְעִם הַשֵּׁנִי שֶׁנָּשָׂא אוֹתִי בְּקוֹל
אֲנִי רוֹאֶה אֶת רַגְלָיו הַצְּהֻבּוֹת שֶׁל סָבִי
גֶּשֶׁם יָרַד גַּם בְּגוֹסִינְגְ וְהוּא לֹא יָדַע לָרוּץ
לֹא יָכֹל לָרוּץ
צָלַע גַּם אַל תּוֹךְ תָּאֵי הַגָּאזִים, סוֹחֵב רַגְלָיו,
וִילָךְ וִילָךְ אוֹר תַּעְתּוּעִים
לֹא רָעַם הָרַעַם הַגַּז לָחַשׁ
הַכֹּל צוֹלֵעַ בַּאֲשֶׁר תַּבִּיט
הַכֹּל לוֹחֵשׁ וְרוֹעֵם בַּאֲשֶׁר תַּבִּיט
מָה אַתֶּם יוֹדְעִים עַל הַפַּחַד
כָּל זֶה חָסֵר תַּכְלִית לָמָּה כָּל זֶה טוֹב
סִלְחוּ לִי אֲבָל הָאֵבֶל אוֹתִי מָה זֶה הַיֶּלֶד מְיַלֵּל,
וְחוֹנֵק בְּמַכּוֹת כּוֹאֲבוֹת
גַּם תּוֹךְ הִשְׁתּוֹלְלוּיוֹת בַּשָּׂדֶה
תָּמִיד פָּחַדְתִּי
תָּמִיד הִכָּה אוֹתִי הַפַּחַד
הוּא הִרְבִּיץ בִּי תּוֹרָה עַד הָפַכְתִּי אָדָם
וְעַתָּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה
עָלָה לְפֶתַע מִתַּת הַהַכָּרָה
למשה
השיר הראשון כואב ומפחיד, כמו שהבטחת.
לא קראתי את השיר השני. חבל היה לי לקרא אותו ולטשטש את זכר הראשון.
אני בטוח שגם השיר השני ראוי לכבוד.
לדעתי, מחק אותו מפוסט זה והעלה אותו, לבדו, בהזדמנות אחרת.
חג שמח
גיורא
השיר הראשון חזק מאד. הבית האחרון בו קצת מעמיס.
הייתי חותכת במה אתם יודעים על פחד.
ומפרידה בפוסטים כעצת גיורא.
חג- שמח.
אהבתי את השירים. הזדהתי עם הפחד מפני הבגים בבננות:))
סליחה לא הבנתי את המילה : בִוילָךְ
מקום ?
שיר חזק נדיר שבא לי פתאום תפקיד העורך , שיר חזק, לכאורה "שורות הפאנץ'" באות על ההתחלה . ונמהלות.
מעניין לקרוא אהבתי.
למר אבנר
תודה על דבריך.
לא יכול לפרש – וִילָךְ – בשיר הזה – שם מקום. (קיים בשיר, שם נולד, אין לו שום קשר למציאות חיצונית מחוץ לשיר).
ואולי תתאר לך מילה זו כמַנְטְרָה חסרת פשר המזמרת בראש אדם יגע הנוסע ברכבת ושומע מדפיקות הגלגלים וִילָךְ וִילָךְ וִילָךְ וִילָךְ…
לא הבנתי את דבריך. (אני תמיד חולם על עורך שיגלה דבריי כאן בבלוג ויציע ברוב טובו לפרסם מדבריי איפהשהוא….ההה): אבל בוודאי אין כוונת דבריך בתגובתך לדבר מעין זה….(ש"בא לי פתאום תפקיד העורך…")?
הערה: זה שיר מסובך כהוגן – המתרחש בכמה קולות( / מישורים), ב"שם" ו-"אז", בהווה של הזוכר, בעולמו המעריך את הזכרון הזה – מרחוק …
והכל יתנו את פירושם.
משה
אבנר,
אולי תצדק אם תאמר שאין טעם – זה אולי אפילו גורע מהשיר – להסבירו יותר מדי, אבל נזכרתי לומר, בנוסף למה שכבר אמרתי, שזיכרון ה דובר בשיר מעלה זכרונות נוספים שאינם דוקא קשורים לפחד – או אולי כן, כגון אניה דמוית סיגר באבזיה . – הזיכרון, כשלעצמו, מעלה חומרים מוזרים ללא סדר וסיבה, – עירבוביה של הזוכר ברגעיו האחרונים, ללא שליטה: (אך ניתן לטעון כי מעשירים את הטקסט או משהו…)