בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
זה פרק בידיעת הארץ.
המושך ידו מכגון דא – יעסוק נא בשלו ( פוליטיקה, כלכלה, זכויות סוציאליות, חדשות, סכסוכי שכנים, מה לא).
אני בידיעת הארץ.
למשל, כשבאתי ארצה נפלתי במקום ארכיאולוגי. (היה לי בזה, משום מה, יותר ענין מאשר בעבודות החקלאות).
אתמול ערכנו ביקור במוזאיון המשופץ ומשומר ומשוחזר ומשופר. עובדים עליו קשה. החליטו להציג את המוזיאון המשתפר לפני הקרובים לעניני המוזיאון, החוג לחברים. היה מענין – אם כי מלא לכלוך, ראשוני מאד, רועש. ביקרנו בג' בתי הכנסת החדשים ששוחזרו והובאו למיזיאון – – מסורינם (Surinam, דרום אמריקא, מלכתחילה קהילה מפורטוגל שברחו לשם דוקא מפני האינקויזיציה): בית כסת מ-ויניטו, איטליה, ובית כנסת מעיר בהודו. המדריכה הסבירה והמוסיקה הליטורגית עלתה על גובה קולה בכמה דציבלים. אין דבר, גם בלוא הכי לא היה ניתן לשמוע את ההסברים כי המקדחה קדחה בקירות והמנהלים הודיעו על מהלך העבודה בקולו קולות בפלאפון והרבה אנשים דברו בהרבה קולות, קהל רב בכמה קבוצות מילא את המקום המרווח עשכיו מאד, ועוד.
השתתפו במסע בעיקר אנשים מבוגרים, שהיו ג'עדא ולא רצו כלל לצאת ( כלומר לעשות פיפי) וטוב עשו שלא פנו לבילוי זמן מעצבן כזה, שהרי כל בתי השימוש במוזיאון טרם נפתחו וגם היו מוצפים משום מה והכל עבר בשלום. ובסדר: אף אחד לא נפל במהמורות הדרך עד לביתן היהדות אותו עברנו ולא נפל בבורות הנפערים ובמעברי הסף שטרם כוסו במעטה שיכסה עם הזמן את החוטים השונים כולל הצינורות ועוד השוכבים גלויים למכשלה עם ראשית הבנייה.
הדריכה אותנו גברת לא-מאד-מבוגרת, שהיתה יפה בשעתה, אם כי כעת לבשה שמלה קצרה מאד אך נפוחה בבטן, פניה היו אדומים כמו של אינדיאנית, או סרטן שנצלה בשמש. – ואני חשבתי על נערות החן שהדריכו אותנו באיטליה, בבתי הכנסת בוונציה. אבל החן לא כלול במחיר הכניסה. וזה באמת לא לענין. מה עוד שהיא היתה בסדר גמור, מתנדבת שלמדה הדרכה במוזיאון לפני ג' ימים, וזכרה את רוב הדברים שאמרו לה להגיד.
דא עקא שזכרה יותר מדי וצדקה בדברים שהציגה לקבוצה. כאן טעיתי ועל טעותי אני בוכה מרה ומתבייש, עד ששמעותיי תיבשנה. גם אני יכול לטעות.
הענין בקיבוץ בו נולדתי בא"י, הוא בית אלפא. (בארץ חדשה, ארץ עלייה, האדם נולד הרי מחדש – לכך כוונתי.
במוזיאון ישראל בירושלים מציגים פאנל, פסיפס מ—בית שאן.
אבל אני יכולתי להישבע כי פסיפס זה הוא מבית אלפא.
כך גם אמרתי למדריכה.
לא התווכחה. אולי אין זה מן הנימוס שמדריכה תעיר על הערת מבקר.
אבל טעיתי, והיא, או מצי שהדריכו ואתה, צדקו, כנראה.
טעות לעולם חוזרת. מכל מלמדיי השכלתי, ורק מי שאיננו מעז איננו טועה לעולם. סדנא דארעה חד היא, ואמנים חוזרים על מוטיבים, ולו בשינויים קלים. בקרבת מקום יש קרבה בסגנונות ומנושאים שאמנים מעבדים. לולא טעיתי, וגם לו שתקתי, לא הייתי לומד דבר חדש. לא היה בא דבר חדש במקום הישן.
מלאתי פתגמים. ועיקר בהם: סייג לחכמה שתיקה. ולא הביישן למד (ולא הקפדן מלמד). די אבל.איסתרא בלגינה קיש ק
מה מתברר?
אמרתי למדריכה שמכיון שחייתי במקום לא ייתכן שטעיתי, ושהיא יכולה לבדוק את דבריי בערב. אבל בערב בעצמי בדקתי. אז התברר הסוד ונפתרה התעלומה.
שנינו צדקנו – אבל היא צדקה בכל זאת סוף סוף יותר.
לא ידעתי כי בבית שאן היה אי פעם בית כנסת.
עיר זו היתה פלשתית ביסודה. תלמיי המלך הושיב בה חיילים סקיתים ( על כך נקראה סקיתופוליס). בתקופת המשנה להתלמוד היתה עיר יוונית – רומית. לא נודע כי היה חכם תלמוד כלשהו שקם מתוכה. לא יטדענו כי היה בה יישוב יהודי.
אבל בית הכנסת בית אלפא הוא מהמאה ה-6. ( ולא נודע לי גם על בית אלפא שבא מיישוב זה חכם תלמוד כלשהו…).
אבל מתברר כי במאה זו היה בית כנסת בשני המקומות.
והנה הפסיפס מבית אלפא ( קטע ארון הקודש ותשמישי הקדושה):
והנה הפסיפס בבית שאן:
יפה, תודה
רק חתימה חסרה. והיא חסרה.
מ. ג.