יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון

* אֲנִי נִשְׁבָּע לֹא אֶכְתֹּב יוֹתֵר כְּלוּם לֹא מַאֲמָר לֹא הֲגִיג לֹא מִכְתָּב לֹא אֶמְחֶה לֹא אֵצֵא חוֹצֵץ לֹא בְּשֵׁם בָּדוּי לֹא בְּשֵׁם הַגּוּף לֹא בַּגִּלְגּוּל הַנּוֹכְחִי לֹא סִפּוּר הָיָה הָיָה בָּאָרֶץ רְחוֹקָה עִם שְׁנֵי דֻּבִּים וְצֶמֶד תְּאוֹמִים שֶׁגָּרוּ בסָמוּךְ לַיַּעַר לֹא מַחֲזֶה הִיא אוֹמֶרֶת אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת וְכָכָה זֶה חוֹזֵר לֹא פֶּתֶק צֵעְטָלֶה קָטָן ...

בוקר א. בֹּקֶר תְּחִלָּתוֹ שֶׁל יוֹם בִּצְלִיל קָשֶׁה וּפָתוּחַ ב. הִיא לוֹקַחַת אֶת הַכַּלְבָּה לְסִיבוּב שַׁחֲרִית הַכַּלְבָּה שֶׁל הַבֵּן גַּם הִיא נִזְקֶקֶת לִנְקָבֶיהָ ג. עָלַי הָאִזְדָּרֶכֶת מְסַיְּמִים נְשִׁירָתָם עוֹד מְעַט יָחֵלּוּ לִנְשֹׁר עָלַי הַוִּיסְטֶרְיָה ד. זוּג יוֹנְקֵי דְּבַשׁ מְצַיְּצִים בַּגִּנָּה אוֹטוֹבּוּס עוֹלֶה בִּרְחוֹב "קָדִימָה" ה. בַּתְּנוּעָה הַתְּמִידִית בֵּין עֶלְיוֹנִים לְתַּחְתּוֹנִים מוֹצֵא עַצְמִי הַבֹּקֶר בָּאֶמְצַע ו. מְחַבֵּק אֶת הָאִשָּׁה הַזּוֹ בְּחָזְקָה ...

כשאת הולכת את חוזרת כְּבָר מָתַחְתִּי לִכְבוֹדֵך אֶת רִצְפַּת הַשַּׁיִשׁ שֶׁל פָּנַי כְּבָר מֵרַקְתִּי לִכְבוֹדֵך אֶת הַוִּיטְרִינוֹת בְּעֵינַי כְּבָר קָבַעְתִּי מְזוּזָה עַל דֶּלֶת חַיַּי שֶׁתִּתְּנִי לִי נְשִׁיקָה כְּשֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת אַתְּ חוֹזֶרֶת

יום הזיכרון תשס"ח היי פינצ'ה. באתי לדבר איתך שוב. שוב בבית הקברות הזה בו קבעת את מגוריך. מסביב הברושים והמון אנשים, חלקם עוד בבגדי עבודה כחולים, עומדים ביום הזיכרון. רק במקרה אני הוא זה שמדבר היום בקול רם. אם תקשיב היטיב, תוכל לשמוע את הדיבור הפנימי של כל אחד מהניצבים עמנו היום, איש-איש והשיחה שלו עם אחד מבני הרשף הקבורים ...

הוואלקירות הוואלְקִירוֹת דּוֹהֲרוֹת בִּרְחוֹב פְלוֹרֶנְטִין הֵבֵאתִי אִיתַי אֶת ה VOLK הַגֶּרְמָנִי מִבֶּרְלִין הִשְׁאַרְתִּי שֵׁם שֵׁנִי זְקֵנִים יוֹשְׁבִים עַל שְׂפַת הָאֲגַם אוֹכְלִים עוּגַת דֻּבְדְּבָנִים בַּקַּצֶּפֶת אֲנִי וּלְקִירָהּ גֵּאֶה פִּטְמוֹתַי מִזְדַּקְּרוֹת בָּרוּחַ אֲנִי לֹא שְׁוַרְצֶע אֲנִי לֹא חַיֶע וּבְיוֹם הַבְּחִירוֹת אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיזֶה פֶּתֶק לְהַנִּיח בַּקַּלְפֵּי אֲנִי ולְקִירָהּ גֵּאָה פִּטְמוֹתַי מִזְדַּקְּרוֹת בְּרוּחַ סוּסִי חָסוֹן וְעַקְשָׁן נֶעֱצַרְתִּי בְּמִקְרֶה – לְיַד עֵץ בִּפְלוֹרֶנְטִין ...

ראיתי את היטלר מדבר וְהָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד שֶׁעָמַד לְיַד עֵץ וְאָמַר מִפֹּה רָאִיתִי אֶת הִיטְלֶר מְדַבֵּר וְהָיוּ שְׁלוֹשָׁה שֶׁצִלְּמוּ כָּל הַזְּמַן וְהָיָה אֶחָד דָּתִי וְגָרוּם עִם פִּקַּת גָּרוֹן מְחֻדֶּדֶת וְאַף מְחֻדָּד שֶׁאָמַר קַדִּישׁ בַּמָּקוֹם מִמֶּנּוּ יָצְאוּ הָאַקְצְיוֹת וְהָיָה יֶלֶד גֶּרְמָנִי קָטָן וְיָפֶה שֶׁרָץ עַל טַבְלְאוֹת בָּתֵּי הַכְּנֶסֶת בָּאַנְדַּרְטָה בַּמָּקוֹם מִמֶּנּוּ יָצְאוּ הָאַקְצְיוֹת וְהָיְתָה אִמָּא שֶׁלִּי הוֹלֶכֶת לְיָדִי בִּרְחוֹבוֹת מְמַהֶרֶת ...

    נדב ואביהוא עֶרֶב פָּרָשַׁת נָדָב וַאֲבִיהוּא    עַל הָוֶרַנְדָּה  מִסְדָּר הָעֲנָנִים עוֹבֵר בָּסַך  מַרְגִּיעַ וּמְלַטֵּף. כָּךְ וַדַּאי מַרְגִּישׁ הָאִישׁ הַהוּא. הַקָּטָן. בַּחֲלִיפָה הָאֲפֹרָה עַל הַטְּרִיבּוּנה מוּל הַטִּילִים הַבָּלִיסְטִיִּים בִּרְחוֹבוֹת טֶהֶרָאן    

אם למנות את מרכיבי זר הפרחים אִם לִמְנוֹת אֶת מַרְכִּיבֵי זֵר הַפְּרָחִים שֶׁהֵבֵאתִי לְאִשְׁתִּי בְּעֶרֶב יוֹם שִׁשִּׁי הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָמֵשׁ חַמָּנִיּוֹת שְׁתֵּי גְּלַדְיוֹלוֹת צְהֻבּוֹת לִילְיוּם אֶחָד וְגִבְעוֹלַיִם פִּרְחֵי-בָּר קְטַנִּים וּלְבָנִים עָלַי הַחַמָּנִיּוֹת גְּדוֹלִים וּכְבֵדִים מוֹסִיפִים נֹפֶךְ ג'וּנְגֶּל לְרַגְלֵי הַפְלָמֶנְקוֹ שֶׁל הַגְּלַדְיוֹלוֹת נְחַשׁ הַלִילְיוּם מִתְפַּתֵּל – עֲקַלְּתוֹנִי כְּלַפֵּי מֵעֲלֵה גְּבִיעֵי שְׂפָתָיו לוֹבְשִׁים כָּתֹם  עַז לְהַזְכִּיר לָנוּ שֶׁלֹּא הַכֹּל צָהֹב מתוך: ...

    נוצת אווז (מוקדש לשחר-מריו מרדכי) יָרַד הַיּוֹם בְּחָלָל אָדֹם וְאַחַר-כָּךְ הָיְתָה אֲפֵלָה מְבֹעֶרֶת בְּחַדְרִי לִפְנֵי שָׁנִים הֶחְבֵּאתִי לְאַבָּא אֶת חֲתִיכוֹת הַלֶּחֶם הָאַחֲרוֹנוֹת עֲטוּפוֹת נְיַר עִתּוֹן עָמֹק עָמֹק תַּחַת אֲרוֹן הַסְּפָרִים אַחַר כָּךְ רַצְתִּי לַלּוּל לִלְקֹט נוֹצַת תַּרְנְגֹלֶת לְבָנָה מְשֻׁבַּחַת בִּמְיֻחָד וְאַבָּא קִיֵּם אֶת הַמִּצְוָה הִתְכּוֹפֵף וְהִתְכּוֹפֵף קַיָּם אֶת הַמִּצְוָה וּבְתוֹכוֹ פְּנִימָה לֹא הִפְסִיק לְקַלֵּל אֶת בְּנוֹ הַקָּטָן מתוך: ...

התהילים של רוני הוא פתח את הדלת ושלושתם חייכו, אחר כך נסוג עם הגוף והמתין. הוא הסתכל בפניהם וראה אותם: אחד אנפסט, אחד פרופיל ואת הידיים שלהם ראה, מחוות זו לזו בנימוס עליץ. הוא שמע את האחד אומר: "בבקשה" הוא שמע את השני אומר: "בבקשה" ואז הם נכנסו. ראשון נכנס הקטן, אחריו הגדול. "שלום יודה" אמר האחד. "שלום יוד'ס" אמר ...