יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון

סלע ישועה יֵשׁ אוֹמְרִים בֶּהָרִים סֶלַע הַיְּשׁוּעָה וְעוֹד מוֹסִיפִים כִּי בְּסֶלַע הַיְּשׁוּעָה יְשׁוּעָה   הָרַגְלַיִם עֲיֵפוֹת סֶלַע אֵיפֹה אַתָּה סֶלַע אֵיפֹה אַת יְשׁוּעָה

חלומות הַלַּיְלָה חָלַמְתִּי עַל הַסֶּלוּלָרִי שֶׁל אוּרִיה אֵיךְ בְּאֶמְצַע הַשִּׁעוּר דִּבֵּר בּוֹ תַּחַת הַשֻּׁלְחָן אוּרִיָּה שֶׁלְּבַדּוֹ הָלַךְ מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה. בָּא אֵלַי אוּרִיה וְאָמַר: "אַל תִּקְרָא אֶת הָאִגֶּרֶת". קִמַּטְתִּי אֶת הַחֲלוֹם וּזְרַקְתִּיו לַפַּח יוֹם לְאַחַר מִכֵּן חָלַמְתִּי עַל עַרַפַאת הַמָּנוֹחַ כֵּיצַד בָּרֹב עַם, יַחַד עִם תַּלְמִידַי , אֲנִי מֵשִׁיב אוֹתוֹ אֶל הַמּוּקָטָעָה בְּקוֹמַנְדְּקָר צְבָאִי עָטוּף בְּדֶגֶל לְאֹם בַּצְּבָעִים שֶׁל ...

סופת שורשים סוּפַת שָׁרָשִׁים בַּבָּטָטָה שֶׁלִּי עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן אֲנִי עָצוּב כְּמוֹ כְּרוּב כָּבוּשׁ בְּפָלָאפֶל הַשֶּׁמֶשׁ לֹא מְנַחֶמֶת אוֹתִי הַיּוֹם גַּם לֹא הַסּוּסִים וְהַכְּבָשִׂים הָרוֹעִים בָּאָחוּ

חד גדיא כְּשֶׁנּוֹלַדְתִּי רָצִיתִי לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר וּכְשֶׁגָּדַלְתִּי הֵבַנְתִּי שֶׁקְּצָת קָשֶׁה לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר אָז רָצִיתִי לִהְיוֹת גַּם מַחֲזַאי וְגַם סוֹפֵר וְגַם מוּזִיקַאי וְגַם מְזַמֵּר וְגַם בְּבָּרִים אֲפֵלִים אֲפִלּוּ וְגַם פָּסַל וְגַם מְצַיֵּר וְגַם נַגָּר שֶׁאֶת הָעֵץ מֶנָגֶּר וְגַם הָעֵץ שֶׁבַּסְנֶה בּוֹעֵר חַד גַּדְיָא

    הלוואי הַלְוַאי וּלְכָל תְּשׁוּבָה אֶעֱנֶה מִיָּד בַּשְּׁאֵלָה הַבָּאָה בָּעִרְעוּר עַל עִרְעוּר בַּחֲצִיַּת קַו אָדֹם נוֹסָף בִּפְתִיחָתָהּ שֶׁל דֶּלֶת בַּחֲצִיַּת סַף בְּשִׁבּוּר קִיר וּנְטִילַת קוֹרָה  בְּמַאֲכֶלֶת שְׁלוּפָה הַלְוַאי וְאֶגַּשׁ תָּמִיד לִשְׁחֹט אֶת הַפָּרָה הַבָּאָה יום חמישי 02 אוקטובר 2003

    מילים של פרנק סינטרה                                                              לישראל אלירז בְּכָל צַעַד הוּא הוֹלֵךְ וּמֵזִין אֶת הָאֲדָמָה בְּמִשְׁקָלוֹ בָּעֲרָבִים חַלּוֹן פָּתוּחַ וּצְחוֹק מְרֻחָק יְכוֹלִים לְהַוּוֹת אִשּׁוּר לַחֲשָׁשׁוֹתָיו אֶת הָאִשָּׁה הַמּוֹסִיפָה דְּבַשׁ כֵּהֶה לַקֶּמַח הוּא רוֹאֶה כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה לְקוֹמַת הַבֵּינַיִם לַמִּטְבָּח בְּדַרְכּוֹ לַדְּיוֹטָה הָעֶלְיוֹנָה הוּא חוֹשֵׁב: הִיא עֲשׂוּיָה מִנְּיַר מְמֻחְזָר הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלּוֹ כְּשֶׁהוּא כּוֹתֵב אוֹתָהּ בַּשָּׂפָה שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר וּבְכָל זֹאת, ...

    * הָיִיתִי מוּכָן כָּכָה לְהַמְשִׁיךְ בַּכְּבִישׁ הַבּוֹדֵד לַתוּר אַחַר אַרְצוֹת הַיָּרֵחַ לְהַקְשִׁיב יָמִים שְׁלֵמִים לְשִׁירַת הַפָּשׁוֹשׁ עַל עָלֶה שֶׁל תִּירָס הָיִיתִי מוּכָן כָּכָה בַּמְּכוֹנִית לְדַוֵּשׁ בַּהִסּוּס לְהִזְדַּחֵל בֶּעֵמֶק הַשָּׁוֶה בֵּין הַפְּרָט לַחִדֶּקֶל שֶׁאֵין לוֹ סוֹף מתוך : "על פי הדיבור" 2007

נובמת   פִּינְצָ"ה הִקְדִּים אֶת זְמַנִּי בְּגִיל שְׁתַּיִם עֲשָׂרָה אוֹפַנַּיִם ? נוֹבְּ"מֶת אֲנִי מִסְתַּכֵּל בַּיָּדַיִם בִּשְׁנֵי עַמּוּדֵי הָאֲוִיר הָאֵלֶּה שֶׁהָיוּ פַּעַם רְגָלִים חוֹשֵׁב עַל מְקוֹם הַמִּפְגָּשׁ עַפַעְף עֶלְיון סוֹגֵר עַפְעַף תַּחְתּוֹן מָה הַפֶּלֶא שֶׁבַּחוּרוֹת נָפְלוּ לְפָנֵינוּ שׁוֹדְדוֹת אוֹתָנוּ בַּתַּכְשִׁיטִים ? אֲנִי מִסְתַּכֵּל בַּיָּדַיִם שֶׁמִּיכָאֵל חֵפֶץ כָּתַב יָדַיִם יָדַיִם יָדַיִם פַּעַם רִאשׁוֹנָה הָעֵט רוֹעֵד פִּינצ"ה , אֲנִי מֵבִין שֶׁאֵין לִמְצֹא סִמּוּכִין ...

פיוט לבגרות מאוחרת                                                                     ליהודה עמיחי וַהֲגִירַת הוֹרַי לֹא  נִרְגְּעָה בִּי לֹא בָּא אֵלַי גּוֹאֵל לָמָּה זֶה נוֹלַדְתִּי בְּאַרְצוֹ שֶׁל יִשְׁמַע אֶל בְּשִׁבְעִים דְּרָכִים הָלַכְתִּי סוֹבֵב לִי וְכוֹשֵׁל בַּצּוּרָה בָּחַרְתִּי אַךְ לֹא הָיָה לִי נָבִיא וּמוֹשֵׁל נִשְמַתִּי אִם כָּךְ צָרַרְתִּי בְּתַרְמִיל אֲפֹר אֵסֶל עַל גַּב נָשָׂאתִי וּבוֹ מַיִם מִן הַבּוֹר גּוֹזָלָי  הִשַּׁקֵתִּי בְּתֵמֶד דְּבַשׁ טָהוֹר בַּצּוּרָה בָּחַרְתִּי וְהִיא צָרְרָה אוֹתִי ...

* כַּמָּה יָמִים קֹדֶם לְשַׁבַּת שׁוּבָה חַשְׁתִּי גֵּרוּד בְּכָתֵף שְׂמֹאל תְּפִלַּת הָעֲמִידָה שֶׁל אֲבִי חֲזָרָה וּמִלְּאָה אוֹתִי הִשְׁתָּאוּת בְּעָצְמַת סַגְפָנוּתָהּ וְיִסּוּרֶיהָ וְשׁוּב רָצִיתִי לְהִמָּלֵט מִבֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁל יַלְדוּתִי לַחֲצַר הַמִּשְׂחָקִים, לַנַּדְנֵדוֹת וּלְאַרְגַּז הַחוֹל שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא בַּקָּשָׁה וְלֹא תַּחֲנוּנִים אֶלָּא רַק מָעוֹף מֻפְלָא וַחֲפִירוֹת סוֹדִיּוֹת מתוך: "על פי הדיבור" 2007