נובמת
פִּינְצָ"ה הִקְדִּים אֶת זְמַנִּי
בְּגִיל שְׁתַּיִם עֲשָׂרָה אוֹפַנַּיִם ?
נוֹבְּ"מֶת
אֲנִי מִסְתַּכֵּל בַּיָּדַיִם
בִּשְׁנֵי עַמּוּדֵי הָאֲוִיר הָאֵלֶּה שֶׁהָיוּ
פַּעַם רְגָלִים חוֹשֵׁב עַל מְקוֹם הַמִּפְגָּשׁ
עַפַעְף עֶלְיון סוֹגֵר עַפְעַף תַּחְתּוֹן מָה
הַפֶּלֶא שֶׁבַּחוּרוֹת נָפְלוּ לְפָנֵינוּ
שׁוֹדְדוֹת אוֹתָנוּ בַּתַּכְשִׁיטִים ?
אֲנִי מִסְתַּכֵּל בַּיָּדַיִם שֶׁמִּיכָאֵל חֵפֶץ כָּתַב
יָדַיִם יָדַיִם יָדַיִם
פַּעַם רִאשׁוֹנָה הָעֵט רוֹעֵד
פִּינצ"ה , אֲנִי מֵבִין שֶׁאֵין לִמְצֹא
סִמּוּכִין בַּנְּיָר אֶלָּא בַּשֻּׁלְחָן
עָלָיו הוּא מֻנָּח אֲנִי מֵבִין
שֶׁהַנְּיָר חוֹצֵץ אֲבָל
הַשֻּׁלְחָן מִזְבֵּח חָשַׁבְתִּי כָּל
הַיָּמִים עֻבְדָּה שֶׁרַצְתָּ לְכִוּוּן
בּוּדָפֶּשְׂט וְהָרַגְלַיִם שֶׁלְּךָ נֶהֶפְּכו
לְעַמּוּדֵי אֲוִיר לִפְנֵי הַיהונדב
וְהוּא שֶׁאָמַרְתִּי הִקְדַּמְתָּ אֶת זְמַנִּי
כִּי כַּמָּה קָשֶׁה לַחְשֹׁב עַל שְׁנֵינוּ כְּחַיָּלִים
בְּשֵרוּת מַהְפֵּכָה מִתְפּוֹרֶרֶת בְּשַׂר
תּוֹתָחִים בְּהַפְגָּזָה פּוֹאֶטִית שֶׁל
הַטֶּבַע וְאִמָּא – פִּינְצָ"ה
עוֹשֶׂה אֶת זֶה הֲכִי טוֹב מִכֻּלָּנוּ
מִתְפּוֹרֶרֶת לְאַט וּבְעַקְשָׁנוּת וּמְפוֹרֶרֶת
אוֹתָנוּ לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת ד"ר פוֹקֵט
עוֹזֶרֶת לָהּ אָמְנָם בְּכַדּוּרֵי שֵׁנָה
וְהַמַּצָּב אַבְּסוּרְדִּי: אֲנִי יָשָׁן וְהִיא
חוֹלֶמֶת וּשְׁנֵינוּ מַכְחִישִׁים אֶת זֶה
בְּעַקְשָׁנוּת
אַתָּה מַכִּיר אֶת הָעַקְשָׁנוּת הַיֶּקִית הַזֹּאת
עֹרֶף שֶׁל פַּר וְעוֹר שֶׁל פִּיל וּבַחוּץ
הַשָּׂשׂוֹן מִתְחַתֵּן עִם הַשִּׂמְחָה קוֹל
כַּלָּה כָּלְתָה כַּלָּה גַּם זֶה כַּמּוּבָן
מֶה חָשַׁבְתָּ ?
בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר הָיִיתִי לֹא מְגֻלָּח הָיָה לִי
שָׂפָם שָׁחֹר וְהָיִיתִי לֹא מְגֻלָּח הֵבֵאתָ
לִי אֶת הָאוֹפַנַּיִם וְאָמַרְתָּ: סַע !!!
אָמַרְתָּ זֶה בְּסֵדֶר
הִתְיַעַצְתִּי עִם אַבָּא וְאִמָּא
וְאָמַרְתָּ: סַע !
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהָיְתָה לְךָ כַּוָּנָה טוֹבָה
אֲבָל הַבִּרְכַּיִם שֶׁלִּי גְּדוּמוֹת.
לזכרו של אחי ז"ל בנימין-יעקב (פינצ"ה) שנהרג במלחמה ההיא לפני שלושים וחמש שנה.
מתוך ספרי הראשון: "אלישבע כובשת את שער ברנדנבורג". (1996)
איזה הבדל בין הבחורות שנפלו לרגליכם לשדוד בתכשיטים לבין המלחמה שהפילה ושדדה.
שדדה גם לאמא את השינה.
ואיזו שורת מחץ לסיום.
מחץ. אין לי מילה אחרת.
ולאחריה מתחוור פתאם שגם הכותרת – צלילהּ מחץ.
השיר מפורֵר. לאט ובעקשנות מפורר.
אני לא יודע איך לחזק את ידיך מכאן, יהונדב.
אבל הנה, גדל זכרו של פינצ"ה.
גמר חתימה טובה.
תודה שחר.
יהונדב, תודה על המייל, ששלחת. השבתי לך לכתובת האי-מייל שלך שיש לי מאז שדה בוקר. אין לי מושג אם היא עדיין שמישה.
חונק בגרון – כל אח לאחיו.
אני רואהמ ולי את זקני יבנה הייקים ששומרים בלב את בנם, את העמידה הזו הקשוחה. ואת רשימת בני יבנה הענקית והלב כואב.
יהי זכרו ברוך.
תודה מיכל. האם את מכירה מי מהם היכרות אישית ?
עבדתי בזמנו במרכז הרצוג עם בני יבנה- הצעירים יותר. משם הסיפורים. ואתה יודע איך זה – אדם עובר ואומר "שלום" ומיד קיבלתי דיווח מאיזו משפחה, ומה קרה שם והנופלים הם בעוונותינו חלק מהסיפור.
קורע לב
תודה מירי.
יהונדב
קראתי את השיר על בנימין ,
ופשוט בכיתי
נו ב"מת מקבל משמעות כפולה.
נזכרתי ששרת את "אנחנו שנינו מאותו הכפר".
קשה היה לי בהשבעת הטירומות של ליאור בלטרון
באתר ההנצחה .שמות רבים זיהיתי
גם את שמו של פינצ"ה.
יהי זכרו ברוך