הוואלקירות
הוואלְקִירוֹת דּוֹהֲרוֹת בִּרְחוֹב פְלוֹרֶנְטִין
הֵבֵאתִי אִיתַי אֶת ה VOLK הַגֶּרְמָנִי
מִבֶּרְלִין הִשְׁאַרְתִּי שֵׁם שֵׁנִי זְקֵנִים
יוֹשְׁבִים עַל שְׂפַת הָאֲגַם אוֹכְלִים
עוּגַת דֻּבְדְּבָנִים בַּקַּצֶּפֶת אֲנִי
וּלְקִירָהּ גֵּאֶה פִּטְמוֹתַי מִזְדַּקְּרוֹת
בָּרוּחַ אֲנִי לֹא שְׁוַרְצֶע אֲנִי לֹא חַיֶע
וּבְיוֹם הַבְּחִירוֹת אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיזֶה
פֶּתֶק לְהַנִּיח בַּקַּלְפֵּי אֲנִי ולְקִירָהּ גֵּאָה
פִּטְמוֹתַי מִזְדַּקְּרוֹת בְּרוּחַ סוּסִי חָסוֹן וְעַקְשָׁן
נֶעֱצַרְתִּי בְּמִקְרֶה – לְיַד עֵץ בִּפְלוֹרֶנְטִין
לְהָטִיל מַים אֶרִיך הֶקֶל וּפּוֹרְטְרֶט עַצְמִי
שֶׁל קוֹקוֹשְׁקַה מִסְתַּכְּלִים עָלַי כְּשֶׁאֲנִי מְחרְבֶּנֶת
וּבַחוּץ אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַלְמוּת הַנַּגָּרִים
הַיָּדַיִם שֶׁלִּי עֲשׂוּיוֹת פְּלָדָה אֶת שִׁכְמִי עוֹטֶפֶת
יְרִיעַת קְטִיפָה הַסּוּס שֶׁלִּי חָסוֹן
וְעַקְשָׁן אֲנִי דּוֹהֶרֶת עַל גִּשְׁרֵי אַסְפַלְט
שֶׁפָּרְשו לְפָנַי הַיְּהוּדוֹנִים בָּאָרֶץ צִיָּה
וּשְׁמָמָה לָמָּה מִי לָמָּה מַה לֹּא יַגִּיד שֶׁפִּטְמוֹתַי
מִזְדַּקְּרוֹת בָּרוּחַ הִנֵּה תִּגְעוּ תַּרְגִּישׁוּ אֶת
הַקֹּשִׁי אֶת הַמֶּתַח אֶת הַגַּבְשׁוּשִׁיּוֹת הַקְּטַנּוֹת מִסָּבִיב
אֶת פְּלוּמַת הַשֵּׂעָר הָרַכָּה שֶׁבְּמִקְרֶה שֶׁלִּי רַק
מַדְגִּישָׁה אֶת הַקֹּשִׁי וְלֹא אֶת הָרֹךְ וּבְיוֹם
הַבְּחִירוֹת הַקָּרוֹב אָנִיחַ בִּקְלָפֵּי פֶּתֶק לְמַעַן
הַקַּנְצְלֶר יְחִי הָרַיְיךְ הַיְּהוּדִי הִיסְטוֹרְיַת הַהֲלָכָה
הַנִּמְתַּחַת עַל פְּנֵי אַלְפַּיִם חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה
הַר הַבַּיִת בְּיָדֵינוּ מִפְלֶצֶת הַיְּרֻקִּים עַל כָּל מִסְגָּד
עַל כָּל בֵּית כְּנֶסֶת נִטַּע עֵץ שֶׁיִּהְיֶה לַסּוּס שֶׁלִּי
אֵיפֹה לְהַשְׁתִּין.
היי יהונדב
חזק לקרא את זה ביום השואה, אבל בלי קשר יש בזב את -הכיד הדימיון-
ויחד עם זה הכל מציאותי
הגיונילהתראות טובה
יהונדב, זה שיר זועם וחזק מאוד שלך ואני זוכר אותו כדבר סינגולרי. אני חושב שאנשים נרתעים מלהגיב כאן עליו לא כי הם לא מבינים אותו, אלא כי הם כן מבינים אותו. עוד איך. אתה עושה כאן השוואה מקורית מאוד ברוח ליבוביצ'ית בין היהודי החדש לבין הארי. אותו ישראלי הנשען על ההלכה ואומר אין לי מצפון כי יש לי מצוות. אבל מעבר לכך השיר הזה בנוי לתלפיות. לשתול את הוולקירות בהקשר אזוטרי כמו ישראל, עוד פלורנטין, זה חזק מאוד. השיר גם בנוי מרצף של אסוציאציות מקוריות כמו מפצלת הירוקים=צבא, או לשון מדוברת "למה מי לצה מה?" – מאוד מקומי, מאוד ישראלי. גם השימוש בצרכים, השתנה, חרבון, הוא חזק ומעורר פחד, אפילו גועל ורתיעה בהקשר הזה, והפטמות המזדקרות ברוח. א קיצער, מיין משוירר, אחלה שיר. אני נזכר שאתה מפרסם את השירים הללו עד כמה חזק אותו ספרון "אלישבע כובשת את שער ברנדנבורג". אלה הברנדנבורגים שלך. רני.
רן, מסכימה איתך.
הפעם במיוחד קשה לי להתבטא (לא אופייני לי)