ראיתי את היטלר מדבר
וְהָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד שֶׁעָמַד
לְיַד עֵץ
וְאָמַר
מִפֹּה
רָאִיתִי אֶת הִיטְלֶר מְדַבֵּר
וְהָיוּ שְׁלוֹשָׁה שֶׁצִלְּמוּ
כָּל הַזְּמַן וְהָיָה אֶחָד דָּתִי וְגָרוּם
עִם פִּקַּת גָּרוֹן מְחֻדֶּדֶת וְאַף מְחֻדָּד
שֶׁאָמַר קַדִּישׁ בַּמָּקוֹם מִמֶּנּוּ יָצְאוּ
הָאַקְצְיוֹת וְהָיָה יֶלֶד גֶּרְמָנִי קָטָן וְיָפֶה
שֶׁרָץ עַל טַבְלְאוֹת בָּתֵּי הַכְּנֶסֶת בָּאַנְדַּרְטָה
בַּמָּקוֹם מִמֶּנּוּ יָצְאוּ הָאַקְצְיוֹת וְהָיְתָה
אִמָּא שֶׁלִּי הוֹלֶכֶת לְיָדִי בִּרְחוֹבוֹת מְמַהֶרֶת כָּל
הַזְּמַן מִסְתַּכֶּלֶת לָרִצְפָּה נוֹתֶנֶת לִי אֶת הַכֹּח
לְהַמְשִׁיךְ לְהִתְמוֹטֵט הָלְאָה
לרגל יום השואה אני מפרסם היום ומחר שני שירים מספרי הראשון: "אלישבע כובשת את שער ברנדנבורג".
הכח שקיבלת מאמא
הוא המורשת להתמודד עם החיים
להתמוטט ולהתמודד ליפול ולקום מחדש.
לפעמים כבר מאוחר מדי
כשמבינים ומעריכים את הנתינה הזאת.
אבל טוב שזכית להכיר בכח הקיומי שניתן לך.
אף פעם לא מפרסמים מספיק. והגדת לבנך? כשהאב והאם נכרתו, כיצד יגידו?
הכול מוביל אל הסוף בשיר הזה. מה היה שם כשהייתי שם, עומד באנלוגיה ניגודית למה היה שם כשלא הייתי שם. אבל האימא בסוף, ובעיקר הצירוף הקיומני המצמרר "נותנת לי את הכוח/ להמשיך להתמוטט הלאה" – חזק מאוד. בכלל, זהו ספרון חזק ומרגש וכולו, גם השירים הארוכים – ראוי שיהיו בבלוג לקריאה. רני.
מאד יפה. מאד ממחיש את הפער בין נוראות הזיכרון לבין המראות העכשוויים שבלי הזיכרון הם ריקים ממשמעות.
מאד יפה השיר בעיני. אני חושב שענת כתבה יפה מאד עליו.
את עיני תפס במיוחד התיאור "הסטראוטיפי" של היהודי, שגם הוא בדרכו מסמל את הניצחון על הנאצים:
כָּל הַזְּמַן וְהָיָה אֶחָד דָּתִי וְגָרוּם
עִם פִּקַּת גָּרוֹן מְחֻדֶּדֶת וְאַף מְחֻדָּד
"ההפתעה" בסוף השיר מוליכה אותו למקום חדש אינטימי ומרגש
יהונדב, כמה קשה לי המשפט "הכוח להמשיך להתמוטט" מול חוויות שיחזור הזוועות כשהיא הולכת ומביטה אל הרצפה.
איזה שיר ואיזו שורת מחץ!
(אפילו שכבר אמרתי לך פעם).
התכוונתי ל"כח להמשיך להתמוטט הלאה". רב-עוצמה, יהונדב. וגם האמא כזו.