יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
נוצת אווז
(מוקדש לשחר-מריו מרדכי)
יָרַד הַיּוֹם בְּחָלָל אָדֹם
וְאַחַר-כָּךְ הָיְתָה אֲפֵלָה
מְבֹעֶרֶת בְּחַדְרִי
לִפְנֵי שָׁנִים הֶחְבֵּאתִי לְאַבָּא
אֶת חֲתִיכוֹת הַלֶּחֶם הָאַחֲרוֹנוֹת
עֲטוּפוֹת נְיַר עִתּוֹן
עָמֹק עָמֹק
תַּחַת אֲרוֹן הַסְּפָרִים
אַחַר כָּךְ רַצְתִּי לַלּוּל לִלְקֹט
נוֹצַת תַּרְנְגֹלֶת לְבָנָה
מְשֻׁבַּחַת בִּמְיֻחָד
וְאַבָּא קִיֵּם אֶת הַמִּצְוָה
הִתְכּוֹפֵף וְהִתְכּוֹפֵף
קַיָּם אֶת הַמִּצְוָה וּבְתוֹכוֹ פְּנִימָה
לֹא הִפְסִיק לְקַלֵּל
אֶת בְּנוֹ הַקָּטָן
מתוך: "חדר הכתיבה"
אני צוחקת, יהונדב
כל כך השתדלת
שיר יפה
תודה חנה וחג שמח.
ענת. את כל כך צודקת. כל כך השתדלתי. "הידור מצווה" של ילד.
ביטוי יפה לעולם שקרי המעשים במשפחה. הילד עשה מעשה שקר לבן כדי לשמח את אביו ו'ברגע האמת' חושב שהצליח, וההתפקחות המאוחרת שלו כשגילה שאביו שיקר לו גם כן בכך ששיחק את המשחק של ילדו בלי לחשוף שהוא יודע שזה בלוף
ובסופו של שיר נשארת שאלה פתוחה, האם הילד סולח לאביו שקיללו בליבו
סולח. כמובן שסולח. ולא מפסיק להתגעגע אהוד. חג שמח.
מבט ילדי תם ומחויך על "והגדת " : ובערת (החמץ)
יפה
תודה ריקי על הקריאה והתגובה.
ביעור החמץ אשר בלב
כדי לנקות כל מה שאסור
ולהותיר כל מה שמותר
הבן והאב מוכנים לחיים האמיתיים
של להסתיר ולגלות להטמין ולחשוף.
תודה מיכל וחג שמח.
גלוי ונסתר
רחוק וקרוב
זה משחק-החיים.
כשעין-גב על מפת הזמר העברי שלנו.
יריחו באבטחה צבאית על ידי הבן החייל שלנו.
כך שהחג לא ממש שמח , אבל תודה לך על
הכוונה הטובה לברך בברכת החג.
יהונדב, כבר קראתי את השיר היפה הזה בעבר. הוא תמיד מזכיר לי את הסיפור הקצר של ברש "השעורה". על אותו גרגר שנמצא במרק כמדומני בזמן הפסח והילד חרד כי קרה כאן דבר נורא וברש מסיים את הסיפור בזה שכל העולם ההוא של מזרח אירופה בעצם הושמד, נעלם, הבית, אימא, אבא האחים – לא נותר דבר. רק זיכרון השעורה עוד מהבהב. פרופורציות. שיר מרגש שמזכיר סיפור מרגש. חג שמח, איש אהוב ומשורר יקר. רני.
תודה תודה רני. לא מכיר את הסיפור של ברש. היכן הוא נמצא ? אחפשנו. חג שמח גם לך וד"ש חמה לדנה.
שיר מרגש, שובב, יד אחת מענה ויד אחת מלטפת.
תודה לוסי. ככה אנחנו עם שתי הידיים שלנו, שמקרבות ומרחיקות בעת ובעונה אחת.
שיר אבות ובנים יפה, יהונדב. ומרגש מאד. ומשעשע.
מעולם לא עשיתי מעשה שעשית (כמתואר בשיר שלך), אבל רוח השיר מדברת אותי מאד, ואת יחסיי עם אבי.
אני שמח על הדיבור הזה ביננו. בכלל, אני מוצא את עצמי בשיריך לא מעט, ומתרגש או משתאה כל פעם מחדש. באנו ממקומות כ"כ שונים, אבל הדיבור קיים.
(יש לך שיר בשם "הצלוחית הזו", שגם בו כל-כך הזדהיתי איתך, ורוח השיר דברה אותי מאד. והפעם – גם סיפור המעשה ממש. כמו תשקיף מדויק של אחד לאחד. והתביישתי בכך והערכתי אותך כל-כך על האומץ לכתוב זאת).
שחר מריו.
אז הנה. האינאב מחבר אותנו ואני לא ידעתי. חיבוק גדול.
יהונדב, כל כך הרבה גרמתי לאבי להתכופף וגם השנים, והוא התכופף וקילל עד שנפטר מהעולם הזה.
הדרך שלך להביא את היחסים והגעגוע אליו כה יפה.