יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון

  * בְּשָׁעָה תֵּשַׁע בַּבֹּקֶר מִתַּחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס בְּמוֹרַד כְּבִישׁ הָאַסְפַלְט הֶחָשׂוּף הַמַּבְהִיק טוֹפְפוֹת עַל עֲקֵבִים דַּקִּים אֲרוּזוֹת בְּגוּף דַּק וּמַלְבּוּשִׁים הֲדוּקִים זַבָּנִיּוֹת הַגְּרַאנְד קֶנְיוֹן שֶׁאֵין לָהֶן מְנַחֵם  

בוא בְּיָדוֹ הַקְּטַנָה הוּא רוֹצֵעַ אֶת אָזְנִי לִשְׁנָתוֹ בְּכָל לַיְלָה אַמְתִּין שֶׁתִּפָּתַח הַדֶּלֶת וְיֶחְמַק הַחֲלוֹם פְּנִימָה חֲלוֹמוֹ אוֹ אָז אָקוּם מֵרִבְצִי לְצִדּוֹ מִשְּׂמִיכוֹת פּוּךְ הָאֲוָזִים וְאֶחְמֹק לִי הַחוּצָה מִצְטַלֵּב בְּדַרְכִּי כְּמוֹ זְרוֹעוֹתַיִם בְּרִקּוּד טַאי צִ'י עִם דְמוּתְסִיוּט נִכְנֶסֶת מְקַבֵּל אוֹתָהּ בִּבְרָכָה טוֹב לֹא בִּבְרָכָה אֶלָּא תּוֹךְ יְדִיעַת אִי נִמְנָעוּתָהּ לָזֶה הַקָּטָן הַשּׁוֹכֵב בָּעֲרִיסָה מִתְנַדְנֵד עַל הַמַּיִם הִלֵּל שֶׁלִּי תְּכֹל עֵינַיִם ...

    מול הר עצמון הַדְּשָׁאִים צוֹמְחִים עַל הַאֲפָרִים וּמֵעֲלֵיהֶם, צִמְחִיַּת הַחֹרֶף -עֲסִיסִית עַל הָרֶכֶס, מִמּוּל שְׁלוֹשָׁה עֵצִים נִדְמִּים כְּכִבְשָׂה וְכֶלֶב כֹּל סֶלַע הוּא הַתְחָלָה שֶׁל בַּיִת כֹּל אֶבֶן נָפְלָה מִמַּשְׁקוֹף שֶׁל דֶּלֶת נ.צ צְבָאִית מַסְמֵר אֲדַמְדַּם נָעוּץ בְּבִטְנוֹ שֶׁל סֶלַע אֵיךְ פַּעַם הָיִיתִי רוֹאֶה אוֹתָךְ וְנִרְגַּע הַאִם אֵלּוּ טֶרָסוֹת מִנֶּגֶד אוֹ שֶׁמָּא גְּדֵרוֹת טוֹבוֹת ?

דולר בשביל המחשבות של עגנון אמש חגגה הכנסת את יום הולדתה ה61. לכבוד האירוע, כך מסתבר, התקיים ב"משכן" ערב מספרי סיפורים ובין השאר עלתה על הבמה הגב' שולמית אלוני והעלתה באוב סיפור נושן מסוף שנות ה60 על יוזמה שלה, למינויה של גולדה מאיר כנשיאת המדינה במקומו של זלמן שז"ר, נשיאה השלישי של מדינת ישראל. באותה ידיעה ברדיו, חזרה וסיפרה אלוני, ...

הלך מאיתנו מרדכי היידישאי. אני מסתכל בהשתאות על היקף יצירתו, החל משירי ילדות מוקדמים, זכרונות של בקתה בשלג ואבא שמנגן בכינור, מגע ראשוני עם הטבע, דובים, זאבים, שועל מושיט לשון, מזחלות, "כוכבון נפל מחוט נושן / ונשק לו, לנהר החורף". הקירגיזים שפגש סביב מדורות.   ולאחר מכן שירי גטו וילנה, על תמונת הנעליים המצמררת, כיצד הכיר וזיהה מזווית עליית הגג בה שכב ...

* לַמְרוֹת שֶׁעָצַמְתִּי עֵינַיִם וְהִנְחַתִּי לְכַמָּה נְצָחִים אֶת הַמֵּצַח בְּכַף הַיָּד לַמְרוֹת שֶׁוִּילוֹנוֹת שַׁרְכֵי-עֲרָפֶל הָלְכוּ וְנִיסוֹטוּ פְּנִימָה וְהָלְאָה הָלְאָה וּפְנִימָה כְּלוּם לֹא הִתְבַּהֵר פָּקַחְתִּי עֵינַי אֶל אוֹתוֹ סֶלַע עִם אוֹתָהּ חֲזָזִית צְהַבְהֶבֶת בַּחֲגָוָיו פְּרִיחַת הַחֹרֶף מַמְשִׁיכָה לְהָאִיר אֵלַי פָּנִים.

בוא הבז בּוֹא הַבַּז חַצֵה שָׁמַיִם בָּאֲלַכְסוֹן מֵעַל רָאשִי שְׂמִיכַת עַנְנֵי נוֹצָה אַוְרִירִית מְכַסָּה עַל שְׁנֵינוּ.

  לקול מחיאות הכפיים חַמִּים הוּא חֵיקָה שֶׁל אִמִּי בָּעֲלִיָּה הַמִּתְפַּתֶּלֶת לִירוּשָׁלַיִם לְיַד מוֹשַׁב כִּסָּלוֹן נִפְעָר חֹור בַּשָּׁמַים וְיָרֵחַ חַם רוֹטֵט הֵצִיץ מֵאֲחוֹרֵי עָנָן אֲנִי נוֹסֵעַ לְתוֹכֵךְ דֻּבָּה גְּדוֹלָה רוֹצֶה לִקְפֹּץ דַּרְכֵּךְ אִשָּׁה זְקֵנָה דֶּרֶךְ עִגּוּל הָאֵשׁ לַצַּד הַשֵּׁנִי לְקוֹל מְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם שֶׁל הַקָּהָל מתוך: טנגו עם זקף קטן. הוצ' סצנה/עמדה, 1999

נִגְמַר בִּנְּפִיחָה

הר הזיתים שִׁבְרֵי מַצֵּבוֹת פַּחֵי חֲלוּדָה קְטַנִּים מְרוֹקָנִים מִנֵּרוֹת שׁוֹרְקִים, מִתְגּוֹלְלִים בִּסְּמַרְטוּטִים חֲתִימוֹת מִכְחוֹל זִפְתִי כָּךְ בְּלֵּב לִיבֵּנוּ בְּיַד חוֹבְבָן מְלַכְלֵךְ כַּמָּה בָּנִים הָיִינוּ עוֹקְדִים בַּחֲרִיצֵי הָאוֹתִיּוֹת אֲפִלּוּ טִפַּת מַיִם לְטָּהֳרָה לְמַעַן הָהָר הַשָּׁבוּר אֲפִלּוּ בֶּרֶז פָּשׁוּט שֶׁל אֲתַר בְּנִיָּה כַּמָּה אַלְמָנוֹת בְּשֵׁם שָׁמַיִם בַּכְּנִיסָה וּבַיְּצִיאָה כָּךְ בְּלֵּב לִיבֵּנוּ יְרוּשָׁלַיִם הִפְקַדְתִּי שׁוֹמְרִים וְנֶפֶשׁ הַפּוֹקַחַת עַיִן – אַיִן רַק אַלְפֵי נִשְׁמוֹת ...