יהונדב פרלמן
משורר ואיש תיאטרון.
יליד קבוצת יבנה 1960
תנועת הקיבוץ הדתי
בוגר לימודי משחק
בבית צבי תואר ראשון
בתיאטרון עיוני באוניברסיטה
וגם תואר שני מורה לתיאטרון
לפרנסתי.
ספרי:
* אלישבע כובשת את שער ברנדנבורג, עמדה, 1996. שירים.
* טנגו עם זקף קטן, סצנה/עמדה, עורכת: תרזה בירון, 1999, שירים.
* ריקוד השמיניות, ספריית הפועלים, מאיירת: הלה חבקין, עורכת: מירה מאיר, 2004 ספר לילדים.
* על פי הדיבור, כרמל, עורך: רן יגיל, שירים 2007.
יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
להיפך, זו רק כותרת.
בסופו של דבר מבחינה מטפורית כך נגמר הכל,
האין זאת?
ולא רק מבחינה זו . . .תודה על הביקור גיורא.
גיורא, אתה די מיואש בזמן האחרון!
לסבינה
אני לא יודע אם מיואש זו המילה הנכונה אבל מדי פעם אני משנה את זווית ההסתכלות שלי על החיים. לעתים בחמלה לעיתים בציניות (כמו השיר הזה של יהונדב) אך לעולם לא באושר ובתקווה.
מברך על הדיאלוג שלכם סבינה וגיורא. "ויפח באפיו נשמת חיים" כתוב במעשה הבריאה השני. וכאשר אדם נפטר מהעולם הוא "נופח" את נשמתו. זה הפועל בשפה. הניחוחות האחרים בהחלט קשורים לעובדה שאנחנו עשויים חומר בסופו של דבר. אבל ראשית לכל, מבחינת השפה, זה הסיום שגם השפה מכינה לנו.
היי יהונדב
מפחיד
להתראות טובה
אכן. ויש אומרים שלא רק. שזה עניין של תרגול ואימון ונקודת מבט.
נשמע נורא, רק עכשו הבנתי את משחק המלים.
מה שמתחיל בנגיחה
ופליטת ליחה
מלווה בגניחה
טבעי שיגמר בנפיחה