דולר בשביל המחשבות של עגנון

אמש חגגה הכנסת את יום הולדתה ה61. לכבוד האירוע, כך מסתבר, התקיים ב"משכן" ערב מספרי סיפורים ובין השאר עלתה על הבמה הגב' שולמית אלוני והעלתה באוב סיפור נושן מסוף שנות ה60 על יוזמה שלה, למינויה של גולדה מאיר כנשיאת המדינה במקומו של זלמן שז"ר, נשיאה השלישי של מדינת ישראל.
באותה ידיעה ברדיו, חזרה וסיפרה אלוני, על הכעס הגדול שאחז בגולדה מאיר באותן נסיבות, ובתוך כך גם השתרבב סיפור אהבתם של השניים: גולדה וזלמן, סיפור שלא היה ידוע ברבים באותה תקופה.

אני תוהה על קסמו של הנשיא השלישי. לא רק את גולדה מאירסון הפיל ברשתו אלא כמובן גם את רחל בלובשטיין שכרתה איתו את ברית ההד:

"ברית ההד כרותה בינינו
לא יכלו לה צבאות הימים
עוד מאיר תהומות ליבנו
זכר "אז" טהור ותמים

על ההר הם עומדים השניים,
גיל חיים בה פורץ וממריא
הוא חיוור ועמוק עיניים,
חן שקט של נער עברי".

. . . . .
(ג' שבט, תרפ"ח)

הנה כי כן. אותו נער עברי עם חן שקט, זה שחרז שירים אותם איגד בספרו "אור אישים", ספר שהיה ספר חובה בכל ביית מפאייניקי בשנות החמישים, צימח לו שפמפם קטן ותפס מקום מרכזי בחיים הפוליטיים בארץ. לאחר מותו של כצנלסון הפך שז"ר לעורכו של העתון "דבר" ובחלקו גם נפלה הזכות להיות שר התרבות והחינוך הראשון בממשלות ישראל. בתחילת שנות השישים נבעט כלפי מעלה – לנשיאות המדינה והפך למושא חביב על הסאטיריקנים הצברים בשל שמו הגלותי ושפתו המליצית.
(אינני זוכר – אולי אחד הקוראים יוכל להזכיר – ציטוט מפורסם של ברכתו של שז"ר בגמר גביע המדינה בכדורגל).