יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
*
בְּשָׁעָה תֵּשַׁע בַּבֹּקֶר
מִתַּחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס
בְּמוֹרַד כְּבִישׁ הָאַסְפַלְט
הֶחָשׂוּף הַמַּבְהִיק
טוֹפְפוֹת עַל עֲקֵבִים דַּקִּים
אֲרוּזוֹת בְּגוּף דַּק
וּמַלְבּוּשִׁים הֲדוּקִים
זַבָּנִיּוֹת הַגְּרַאנְד קֶנְיוֹן
שֶׁאֵין לָהֶן מְנַחֵם
אני תוהה אם השורה האחרונה, המפרשת, מוסיפה לתמונת השיר או גורעת ממנו
אף פעם לא חשבתי שהיא מיותרת – השורה הזו, ועכשיו – נו, אחשוב על זה. . .. ואולי הצדק איתך אהוד. תודה על הביקור והתגובה בכל מקרה.
שוב תפיסה מעוותת של גברים את הנשים כזבניות שאין להם מנחם
עד מתי תראו בנו ציצים
אני רק יכול להצטער על כך שהמגיבה לא ירדה לסוף דעתי בכתיבת השיר הזה. השיר נכתב מתוך רחמים גדולים על שורת "דיילות" הזוהר הללו, שעושה את דרכה מדי בוקר ליום עבודה ארוך ומתיש בבית סוהר משייש, ומספקת את תאוות הקניות והצרכנות של עם רב, בחלקו – בבואתן של אותן זבניות.
מי צריך את הרחמים השוביניסטים שלכם הגברים "זבניות…" הידעת שחמלה היא מילה נרדפת ליהירות? בעיקר אצל משוררים
מה יש בה, במילה "זבניות" שכה עורר את חמתך ? ואם היה כתוב "מוכרות" היהירות, לטענתך, היתה נעלמת מהשיר ?
שוב תפיסה מעוותת של גברים את הנשים כזבניות שאין להם מנחם
עד מתי תראו בנו ציצים
להפך, זה שיר יפה ועצוב.
בעיני השורה האחרונה לא מיותרת. היא מוסיפה מרטיריות נכונה לשיר.
תודה יעל.
יעל גנבה לי את המילים. שיר יפה וחומל.
גיורא. שמחתי לקרוא את תגובתך.
מחשבה שנייה וכמובן בלתי מחיבת לגבי השורה האחרונה: במקום לוותר עליה אולי עדיף להחליפה באמירה מנקודת מבטן של הזבניות – במקום ההתיחסות החיצונית המביעה לכאורה חמלה, אך אפשר לשמוע בה שמץ התנשאות –
וכדי שלא יהיו אי הבנות, הכוונה בהתנשאות היא לעמדת השורה בשיר ולא לעמדת המשורר
מעניין, אני לא הרגשתי התנשאות, אלא צער גדול, צער אלוהי כזה, מגונן. כאילו בכך שמישהו מודה בכך שאין להן מנחם, יקום המנחם וינחם אותם. ה"להודות" בכאב היא הנחמה. זה כמו בסדרת הפוסטים שנשים מעלות בשבועות האחרונים על הטרדות. בעצם, כל מה שאנחנו רוצות זה שגברים יגידו, אתן צודקות בכאב שלכן, סליחה. אבל בסוף הרבה מהם ממשיכים לא להבין ולא לקבל. איזה עצב. אני חושבת שקבלה של עצב וכאב של מישהו, הודאה בעצב שלו, היא ההכלה האמיתית, היא הפתח לשינוי.
יעל, מסכים עם כל מילה שלך. יהונדב
יעל יקירתי, יש לך נטייה להכללות דעתניות לגבי עולם הגברים.
קצת מוגזם לגייס את אלוהים לעזרת השורה האחרונה בשיר הנידון וגם לגייס את השיר לצד הטובים במלחמת העולם (בנושא היחס של גברים לנשים) המתנהלת בימים אלה בבלוגיה.
איני מטיל ספק בכך שיהונדב שייך למחנה הגברים הטובים והמנחמים (בענין היחס לנשים), אך איני חושב שהמוטיבציה מאחורי כתיבת השיר הזה היתה להבהיר זאת (ויתקן אותי יהונדב אם טעיתי). ובכלל, העובדה שאת השיר כתב גבר נראית לי לא רלוונטית לדיון שהרי אנו אמורים לדון בגופו של שיר ולא בגופו של משורר.
לך זה נראה לא רלונטי, ולאחרים זה כן רלונטי. יופי. אז מי פה בדיוק עושה הכללות וגם מנסה לכפות את דעתו אם לא אתה?!
אהוד. בשלב הזה של הויכוח בינך לבין יעל אני חייב לציין שהשורה האחרונה איננה שלי כמובן והיא לקוחה, בין השאר, ממגילת איכה.
ליהונדב
נדמה לי שהתבלבלת והתכוונת לפסוק מתוך קהלת:
"הפסוק: "ושבתי אני ואראה את כל העשוקים אשר נעשים תחת השמש והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם, (קה' ד:א)
כבר אמרתי:שיר יפה
גיורא
גיורא. ראה איכה: פרק א' פסקים ב', ט', ט"ז, כ"א.
נכון שהפס' בקהלת קרוב יותר במבנהו לשורה בשיר אבל אני מניח שמגילת איכה – היא שעמדה בבסיס הזכרון שלי כאשר כתבתי את השיר הנ"ל.
וכמובן גיורא – גם דמעת העשוקות נשמטה ממני. אתך הסליחה.
אהוד, אני מקפידה כל הזמן לומר שיש כאלה ויש כאלה. אבל כמובן, כשכותבים על תופעה, כמו תופעת האלימות וההטרדות נגד נשים, זה תמיד נראה כאילו מכלילים. ואני מבינה את הרגישות הגברית מול כאב נשיי כזה שיוצא החוצה בבלוגיות בזמן האחרון. מבינה שזה קשה לשמוע על הגברים שמטילים צל כבד על הגבריות בכלל ועל גברים חיוביים בפרט.
יעל, יהונדב וגיורא – יקירי,
הכנסתם לדיון אודות שיר קטן ונחמד את מלחמת העולם בין הגברים והנשים, את מלחמת הכוכבים בין וונוס למארס, את אלוהים ואת התנ"ך.
לא נראה לכם מוגזם ?
בכל מקרה השיר פורסם בינתיים גם בפוסט של יעל והפך לדגל במסע הפיוס בין גברים ונשים שהיא מנהלת, כך שכל דיון ספרותי אודותיו הפך למגוחך
שלום אהוד
תגובתך תמוהה בעיני
השיר זכה כאן לדיון ספרותי כפי שראוי לו. לא יהונדב ולא אני הכנסנו לכאן את מלחמת המינים. האיזכור לתנ"ך (בפוסט הזה) קשור לארמז המקראי בשורה האחרונה של השיר שהצעת להוריד.
גיורא, אני מתנצל שהכנסתי בטעות את שמך לתגובה הקודמת שלי.
ולגופה של תמיהה :
מי שהכניס את התנ"ך לדיון ביני לבין יעל הוא יהונדב ויתכן שזו רק רגישותי המוגזמת שראתה בכך נסיון להקנות אופי קדוש לשורה האחרונה בשיר ולנזוף בעקיפין בהצעתי הממש בלתי מחייבת לשנותה (אגב תגובתו הראשונה של יהונדב, לא פסלה את האפשרות על הסף).
שיר יפה. הוא נכלל בין שירי האנתולוגיה לשירת חיפה, שאין לה מנחם, כלומר מממן, שיאפשר להוציאה לאור.
שוכבת בחושך במגירה ובמשרדי המו"ל. לא ייאמן, כבר שנה וחצי.
נדרשת עזרת הציבור.
איך ניתן להשיג את שירת אנתולוגיית חיפה ומי המשוררים באנתולוגיה?
זה בדיוק העניין. אוסף השירים, 100 שנות שירה בחיפה ועליה – קיים וערוך, אך אינו יוצא לאור מחוסר מימון…
כשהאנתולוגיה הזו תצא, בעזרת השם ושלוחיו, נדאג לפרסום ראוי.
שונית. עבר כבר זמן מאותו ראיון במקומון החיפאי. אני מבין שכלום לא זז. כל כך חבל . . .
בשעתו אני יודעת שאילנה שחף הבלתי נלאית משדה בוקר סייעה בהרמת האנתולוגיה של חיפה. מה עם יונה יהב? אולי כל קבלן שזוכה אצלו בחוזה מיליונים, יטפטף קצת מזומנים להוצאת האנתולוגיה? שתהיה לתפארת מדינת חיפה???
אילנה שחף היא שותפתי לעריכת האנתולוגיה. יונה יהב, היה בהתחלה נלהב והבטיח לסייע ולקדם… מאז עברו כמעט שנתיים…
שונית, קיבלתי את המייל שלך בנידון.
אבדוק מה ניתן לעשות בענין תרומה
שלום שונית. נדמה לי שנפגשנו בנסיבות לא משמחות (שבעה) וסיפרת לי את סיפור האנתולוגיה הזו על רגל אחת, זוכרת?
אם זו אכן את, מה דעתך לכתוב לי בנושא למייל הפרטי? הנה הכתובת: ilan_b@haaretz.co.il.
בברכה רבה, אילן ברקוביץ', משורר ובעל מדור ה"משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ".
שיר מעולה. מבחינתי, תמונה הדוקה ומושלמת. לי זה הופך את הלב. רני.