יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
מוטח. כך נדמה לי. קופץ הגב על זיזים ואבן.
בולטות. כך נדמה לי, אם הייתי חש בקרקעית.
קולות הצעדים מעל נדמו. אתים נשלפו מתלולית העפר, רגל עץ של שלט ננעצה מעל הצ'אקרה העליונה.
בתוך המעיים כבר החלה תזוזה לא לי והמראות שאינני רואה – אינם מגוונים.
פעם, אם הייתי זוכר, אדום בוער היה מסתער מירכתי המוח לכבוש את התריסים המוגפים.
תנועה אין.
הייתכן ?
דומם.
אפילו בית החזה לא ?
ואיך זה ללא תנועה ?
הכול חדל לזרום.
הקולות – גם הם נדמו. אייך לצייר עולם ללא צליל, ללא קול, ללא בת-קול ?
ורוח ? וריח ?
אבוי.
האומנם אבוי ?
ממרחקים מגיעה אלי, מהופכת
לחישה תת-קרקעית של רעי המשורר:
"יש מה שאין" .
כיצד האין יכול להיות ישנו ?
האם רק התפוגגות ? חלחול איטי של הים – ימי שלי, דמטריה ?
ומה סופו של מסע ההתפרקות מטה ?
האם השלד הצח והזוהר שיוותר ממני יכיל משהו מלבד עצמו ?
מהו דבר המכיל אך את עצמו ?
לחישה תת קרקעית
מסכים עם הקודם
הכתיבה שלך עדינה כמו ציור בצבע מים.
באמת רגיש.שונה
לעדנה ולשאר המגיבים תודה על הביקור ועל התגובה.
מחאת שתיקה היא הדבר הנכון למי שרוצה להפטר מהגועל רפש שמתנהל פה בניצוחו של רני ושות'. לא צריך להעלות יותר פוסטים ולא להגיב. הדממה היא המקום שבו רוע לא יכול לחגוג. מי מחברי הבלוגיה שלא מסכימים למה שקורה כאן מוזמנים לשבוע השקט ולפתוח פוסט ויפאסנה.
יהונדב, העניין ברור. רני
קטע המבטא לדעתי את הקונפליקט בין האדם החושב שמבין שמעבר ל'עפר אתה ואל עפר תשוב', אין כלום –
לבין האדם המאמין שלא מאמין שזה גורלו של מי שנוצר בצלם אלוהים שהוא למעשה חסר צלם ולכן, רק נשמה שתתקים לנצח.
אהוד
את עניין האמונה דלית מבין השורות. בכל מקרה – תודה על קריאה מעניינת.
רגע,יהונדב אתה לא משורר אמוני?
לא מבינה
אני כותב, בין השאר, על ענייני אמונה. אינני יודע אם זה הופך אותי ל"משורר אמוני". נוכחותו או העדרו של האל בעולם בהחלט מעסיקים אותי לא מעט.
ה שאלות