יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".

  האנטישמיות הטורקית שפורצת בשיא הכוח נגד ישראל לא הכי ברורה לי. מה, אנחנו לא ממלאים להם את המדינה בדולרים? ואולי נמאס להם מגסותו של הישראלי המצוי בבתי המלון? מכל מקום, אותי זה כל כך מצער. מאמי שמעתי רבות על טורקיה של ימי ילדותה. אנטישמיות לא הייתה שם לדבריה, ואם הייתה, ודאי על אש מאוד קטנה, לא מורגשת. צר לי ...

  המקום שלי בבית הכנסת היה על הברכיים של אבא שלי. בעיני, הברכיים של אבא שלי והריח שלו היו בית הכנסת. הוא היה בית הכנסת. לא הייתה הפרדה בעיני בין גופו לבין בית הכנסת כמושג או כמקום. הריח של הטלית שלו סימל בעיני את בית הכנסת, ואת אלוהים כמובן. גם לטָלֶגָה שלו, התיק שבו נמצאים כלי הקודש: ספר התפילות, התפילין ...

  לאחרונה כל הזמן מתלוננים אצלי בבלוג על מה שאני מעלה, או שולחים לי מיילים נזעמים על מה שמעלים אחרים (המקרה האחרון היה המכתב אצל גיורא לשם).   במקרה שלי, טוענים שאני כל הזמן כותבת על עצמי ושזה משעמם, ובמקרה השני אצל גיורא, שאסור היה לי לאפשר פרסום כזה. (ובעבר היו עוד מקרים, כזכור).   על כן, אני שוב רוצה ...

  מדי פעם יוצאים שדים עדתיים מכל מיני בקבוקים. ככה נהוג אצלנו מימים ימימה. בספרות או בפוליטיקה, שדון עדתי זריז תמיד יעלה וירבוץ כעננה דחוסה מעל עיר, מדינה או בלוגייה. אלו יגידו ככה, אלו יצעקו אחרת. מצד אחד, אם הדבר מעורר כאלה רגשות עזים, עד שהפקק של הבקבוק ממש עף כמו פקק של בקבוק שמפניה ומתיז את השדון העדתי לכל ...

  מיכה שלנו הפך לאב בשנית בגיל 46. איזה יופי. גם אני נולדתי לאבי האהוב כשהיה בן 46. ולכן אני מאחלת לך, מיכה, שילדיך יאהבו אותך כשם שאני אהבתי ועדיין אוהבת את אבי ז"ל. לכן אני מקדישה לך סיפור שבעלילתו הוא לא באמת על אבי (אפרופו הדיון אצל רונן על אמת אוטוביוגרפית בספרות כן-או-לא , והתשובה היא, לפחות בעיני: אמת ...

  ביום שבו הוכרז שם הזוכה בפרס נובל לכימיה, פרופ' יונת, האישה הראשונה בארץ שזכתה בפרס נובל, נזכרתי בדברים מעצבנים שאמר לי פעם רופא בחדר מיון: "עוד לא הכרתי אישה שיודעת מה היא עושה." בעצם נזכרתי בכך כבר אתמול, כשבמקרה התגלגלתי למוקד רפואה דחופה, שהוא המקבילה השפויה והיעילה יותר לחדר מיון בבית חולים. שם כמו נזכרתי פבלובית בכל הפעמים בחיי ...

  את כל שעות הערב ביליתי היום במוקד לילה של מכבי לרפואה דחופה. אחותי שברה את הזרת של הרגל, משהו שנראה כאילו שום דבר כזה, מה זה בכלל זרת שבורה, כסף קטן, אבל מסתבר שזה שבר-שבר. אז ליוויתי אותה לבניין החדש והחדיש של מכבי לרפואת חירום, וזה היה מבחינתי כמו להיות בהצגה.   שלא לדבר על כך שפוגשים שם את כל ...

  היום ראיתי ב"יס דוקו" סרט דוקומנטרי על פורנוגרפיה. כמעט שלא נאמרו בו דברים שחידשו לי משהו או גילו לי דבר חדש (למעט אולי התגלית המזוויעה שנעשים היום סרטי פורנו גם עם נשים בהריון בחודש מתקדם ועם קשישות בנות 70-80!).   כל השאר מוכר וגלוי וידוע. הסרטים הולכים ונעשים אלימים יותר ויותר, והם הרוב, וכמובן, ב-95% מהם האישה היא הקורבן ...

  תהרגו אותי, אבל אני מטורפת על סרטים דוקומנטריים. זה בערך כל מה שאני רואה בטלוויזיה. וככל שהנושא יותר מטורלל, מה טוב. הפעם למשל ראיתי סרט על תולדות הביקיני והמשמעויות החברתיות שלו, וכמו שהסרט הדוקומנטרי על חזיות החזיר אותי לחזייה הראשונה שלי, הסרט על הביקיני החזיר אותי לביקיני הראשון שלי. בניגוד לחוויית החזייה הראשונה, שהייתה רעה וקצת טראומטית, חווית הביקיני ...

  איך שירה מתחברת לגינון? לא חשבתי שיש קשר, עד שראיתי את הגן המופלא של המשורר הבריטי אדוארד ג'יימס. בתור חובבת גנים נודעת התגלה לי לראשונה בחיי קיומו של המשורר הזה, ובעיקר, קיום גנו המופלא, "לאס פוזאס", הגן של הענק, או הענק וגנו, איך שתרצו. אני מודה שעדיין לא התוודעתי לשירתו הסוריאליסטית, ואינני יודעת איזה משורר הוא היה, אבל מעצב ...