עֵט לָעֵת יליד תל-אביב, 1940. משורר, מסאי, מתרגם. בעל עבר טכנולוגי.

  הרולד נורס  האי של ג'יליו   הִפְלַגְנוּ לְתוֹךְ הַנָּמָל כָּל פַּעֲמוֹנֵי הַכְּנֵסִיָּה צִלְצְלוּ הָרְחוֹב הָרָאשִׁי עַל חוֹף הַסַּהַר תָּלָה יְרִיעוֹת מֶשִׁי בּוֹהֲקוֹת מֵהַחַלּוֹנוֹת חֲזִיתוֹת-בָּתִּים מְטֻיָּחוֹת נָגְהוּ וֶרֶד, פִּסְתָּק, שָׁזִיף וּמַקְהֵלָה זִמְּרָה מֵאֲחוֹרֵי כֹּמֶר עוֹטֶה גְּלִימַת-לֹבֶן נוֹשֵׂא יֵשׁוּעַ מְמֹרָט כְּשֶׁהִצַּגְתִּי אֶת כַּף רַגְלִי עַל הַחוֹף הֵגִיחַ בָּחוּר מִקֶּרֶב הֶהָמוֹן יָחֵף וְעוֹרוֹ כְּגוֹן הַזַּיִת וְהֶעְפַּלְנוּ בַּמִּדְרוֹנוֹת הַמְסֻלָּעִים עַד רֶדֶת הַדִּמְדּוּמִים וְקָרוֹב ...

        "הדמוקרטיזציה של האמנות הביאה גם לתרבות ההמונים […] ולהיעלמו הכמעט מוחלט של הצרכן הנאור, הקונוסר, אנין־הטעם התרבותי, האנציקלופדיסט איש האשכולות. […] המאה ה־20 של השפע והצריכה הביאה לפרופנציה ולוולגריזציה של כל ערך והפכה אותו למשרת הצריכה וקידום המכירות: אלוהים, אמצעי מניעה, דיאודורנטים, נקניקים ופוליטיקאים נמכרים על־ידי אותם המומחים." יגאל תומרקין   יצירות ספרות וביקורתן מקיימות ביניהן ...

  ארבעים אקרים   מִתּוֹךְ הַמְּהוּמָה מֵגִיחַ סֵמֶל אֶחָד, תַּגְלִיף כּוּשִׁי צָעִיר עִם שַׁחַר בְּכוֹבַע קַשׁ וְסַרְבָּל, סֵמֶל נְבוּאָה בִּלְתִּי-אֶפְשָׁרִית, הֲמוֹנִים נֶחֱצִים כְּתֶלֶם שֶׁחָרַשׁ פֶּרֶד, נֶחֱצִים לְמַעַן נְשִׂיאָם: שְׂדֵה כֻּתְנָה שֶׁל פְּתוֹתֵי שֶׁלֶג שֶׁרָחְבּוֹ אַרְבָּעִים אַקְרִים, שֶׁל עוֹרְבִים עִם אוֹתוֹת חֲזוּיִים שֶׁהַחוֹרֵשׁ הַצָּעִיר מִתְנַכֵּר לָהֵם לְשֵׁם קַדְמוֹנָיו הַלֹּא-נִשְׁכָּחִים בַּעֲלֵי שְׂעַר הַכֻּתְנָה, בְּשָׁעָה שֶעַל עָנָף אֶחָד מִתְכַּנֵּס בֵּית-דִּין שֶׁל יַנְשׁוּפִים מְמֻשְׁקָפִים, ...

    הטחב של עורו   ילדות צעירות בערב העתיקה היו נקברות לעתים חיים לצד אבותיהן המתים, כנראה כקורבן־עולה לאלות השבטים… הרולד פלדמן, ילדי המדבר, כתב־העת לפסיכואנליזה, סתיו 1958.   הָיָה חָשׁוּב רַק לְחַיֵּךְ וְלֹא לָזוּז, לִשְׁכַּב לְצִדּוֹ וְלָנוּחַ לִזְמַן מָה, לְהִכָּרֵךְ יַחַד עִמּוֹ כְּאִלּוּ הָיִינוּ מֶשִׁי, לִשְׁקֹעַ מֵעֵינֶיהָ שֶׁל אִמָּא וְלֹא לְדַבֵּר. הַחֶדֶר הַשָּׁחֹר רִתֵּק אִוֹתָנוּ כִּמְעָרָה אוֹ כְּפֶה ...

    ג'ין נורדהאוס   אתונו של בלעם   גַּם בְּהַכּוֹתוֹ אוֹתָהּ מֵאֲנָה לָמוּשׁ נִכְחָה. וּבְשׁוּבוֹ לְהַכּוֹתָהּ נִלְחֲצָה אֶל הַקִּיר וְלָחֲצָה אֵלָיו אֶת רַגְלוֹ. לְבַסּוֹף רָבְצָה תַּחְתָּיו וְסֵרְבָה לָזוּז אַף לֹא כְּזֶרֶת    תּוֹפָעָה שֶׁאֵינֶנָּה חֲרִיגָה בֵּין חֲמוֹרִים, אָתוֹן קְטַנָּה שֶׁשְּׂעָרָהּ חוּם וּמְאֻבָּק. גַּם אֵין שֶׁמֶץ הַפְתָּעָה בִּתְלוּנָתָהּ: "מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים?   הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת ...

אוטוביוגרפיה של מבקר ספרות     מוקדש ומכוון לורד הלבנון ולאה איני   כותב שורות אלה הוא מבקר ספרות, לאמור, מי שזה שלושים שנים בקירוב ממונה (מטעם עצמו,  איש לא ביקש זאת ממנו) על התיווך בין קו הקץ של הספרות העברית לבין נקודת האל־חזור. ככל שאני צובר שנים וניסיון אני נוכח לדעת שזו מכלה את עצמה ביודעין ובהכרה מלאה. מה ...

       אל השאול ובחזרה כבר אינני זוכר מתי קראתי בפעם הראשונה שיר של דייויד גסקוין. באותם הימים עיינתי באגדות על אורפיאוס: הכנסתי תיקונים לשני שירים "אורפיים" שכתבתי ובדקתי הערה של נתן זך בקווי אוויר על "תסמונת" אורפאוס־תאנטוס בסיפורת העברית. אני גם משער שמצב־רוח כזה השתלט עלי בימים ההם: זכר אַרְיָה של גלוק בקולה של קתלין פרייר הדהד בראשי ...

      הַסּוּלָה הכחולה   הַסּוּלָה הַכְּחֻלָּה* חַיָּה עַל הַסְּלָעִים הַחֲשׂוּפִים שֶׁל גַּלַּפָּגוֹס וְאֵינָה פּוֹחֶדֶת מִשּׁוּם כְּלוּם. חַיֶּיהָ פְּשׁוּטִים: הִיא נִזּוֹנָה מִדָּגִים, וּבְאֵזוֹר מִחְיָתָהּ יֵשׁ רַק חַיּוֹת-טֶרֶף סְפוּרוֹת. כְּמוֹ-כֵן אֵין הַזְּכָרִים מִשְׁתַּטִּים בִּרְדִיפָה אַחַר הַגְּבָרוֹת הַצְּעִירוֹת.  נַהֲפֹךְ הוּא, הֵם אוֹסְפִים אֶת הַעֲצָמִים הַכְּחֻלִּים שֶׁל הָעוֹלָם וּבוֹנִים מֵהֵם   קֵן  חֲפִיסָה מִקְרִית שֶׁל סִגַּרְיוֹת גּוֹלוּאַז, מַחֲרֹזֶת חֲרוּזִים, פִּסַּת בַּד ...

    קרחתו של ביאליק   יום אחד, בהיותה בכיתה א', כתבה בתי הבכורה במחברתה: "אני וחיים נחמן ביאליק המשוררים הגדולים בעולם." אבות זוכרים אִמרות־כנף כאלה. בתי, ככל שאני אמור לדעת כעת, אינה כותבת שירים. אף־על־פי־כן, דומה שלא הגזימה יתר על המידה. נפשו של ילד היא לעתים המשורר הגדול ביותר בעולם. כשהייתי אני בכיתה א' פיעמה בי האמונה שהנני הכדורגלן ...

נכסי דלא ניידי    אָבִי לֹא הִשְׁאִיר אַחֲרָיו       יִרְאַת שָׁמַיִם חֲסוּדָה, יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה מִי       שֶׁאֵלָיו הִפְנָה אֶת תְּפִלּוֹתָיו אֶת שְׁמוֹ לֹא הוֹרִישׁ       לֹא בְּמִכְתָּב וְלֹא בְּצַוָּאָה.   גַּם לֹא גִּלָּה לְאִישׁ מִי       שָׁלַח אֶת מַלְאָכוֹ הַמְּגוֹנֵן לְהוֹרוֹת לוֹ בְּהֵנֵף-יָד אֶת נְתִיבוֹ       עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְשִׁעוּר קוֹמָה מַסְפִּיק  מִן הָאֹפֶק הַבָּשֵׁל       שֶׁל ...