עֵט לָעֵת יליד תל-אביב, 1940. משורר, מסאי, מתרגם. בעל עבר טכנולוגי.

ימי אהבה לשירה ה-14 "שירה מכאן!"  יום חמישי, 23/12  אירועי פתיחת הפסטיבל  18:00 משוררים בקפה יורם ניסינוביץ' ויורם ורטה משוחחים ומקריאים משירתם מוסיקה: ירון פאר (עוד, רבאב, בוזוקי) בית קפה "בן עמי". עמק רפאים 38  19:30 –  שני קצוות לכביש אחד שירה נמתחת בין ירושלים לתל אביב – מערכות יחסים בהשתתפות: סיון הר- שפי, אפרת מישורי, מאיה בז'רנו, אלמוג בהר, בהנחיית ...

  הכלבים אוכלים את אמך   אֵין זֹאת אִמֵּךְ כִּי אִם נִבְלָתָהּ. הִיא זִנְּקָה מֵחַלּוֹנֵנוּ וְנִשְׁמְטָה שָׁם. אֵין אֵלֶּה כְּלָבִים הַנִּדְמִים לִהְיוֹת כְּלָבִים הַנּוֹגְסִים בָּהּ. זוֹכֶרֶת אֶת הַכֶּלֶב הַכָּחוּשׁ שֶׁרָץ לְאֹרֶךְ הַשְּׁבִיל בַּהֲנִיפוֹ אֶת קְנֵה-הַנְּשִׁימָה הַמִּשְׁתַּלְשֵׁל וְאֶת רֵאוֹתָיו שֶׁל שׁוּעָל? רְאִי כָּעֵת מִי יִפְּלוּ עַל אַרְבְּעוֹתֵיהֶם בִּקְצֵה הָרְחוֹב וְיָבֹאוּ בְּרִיצָה אֶל אִמֵּךְ, גּוֹרְרִים אֶת שְׁיָרֶיהָ, בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם הַמְשֻׁרְבָּבוֹת כְּשִׂפְתֵי כֶּלֶב אֶל ...

  הירייה   פֻּלְחָנֵךְ הִצְרִיךְ אֵל. בְּמָקוֹם חֲסַר אֵל, הוּא מָצָא אֵל. בַּרְנָשִׁים רְגִילִים נֶהְפְּכוּ לְאֵלִים ─ נִמְשָׁחִים לְאֵלִים עַל-יְדֵי הִתְאַהֲבוּתֵךְ שֶׁיֻּעֲדָה לִכְאוֹרָה מִלֵּידָה לְאֵל. אַהֲבָתֵךְ הָיְתָה רוֹדֶפֶת אֵל. מוֹצֵאת אֵל. אָבִיךְ כִּוֵּן אוֹתָךְ אֶל אֵל כַּאֲשֶׁר מוֹתוֹ נָגַע בַּהֶדֶק.                                   בַּהֶבְזֵק הַהוּא רָאִית אֶת כָּל חַיַּיִךְ. נִתַּרְתְּ כְנֶתֶז לְאֹרֶךְ מַסְלוּל כּוֹכָבֵךְ הָעִקָּרִי בְּסַעֲרוֹ שֶׁל קָלִיעַ בִּמְהִירוּת לֹעַ גְּבוֹהָה ...

    דייויד להמן כשאשה אוהבת גבר   כְּשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת מַרְגָּרִיטָה הִיא מִתְכַּוֶּנֶת לְדַאיְקִירִי כְּשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת קִיכוֹטִי הִיא מִתְכַּוֶּנֶת לְמֶרְקוּרְיָלִי כְּשֶׁהִיא אוֹמֶרֶת "שׁוּב לֹא אֲדַבֵּר אִתְּךָ לְעוֹלָם וָעֵד" כַּוַּנָּתָה "לְפֹת אוֹתִי בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ מֵאָחוֹר בְּעָמְדִי אוּמְלָלָה לְיַד הַחַלּוֹן".   הוּא אָמוּר לָדַעַת זֹאת.   כְּשֶׁגֶבֶר אוֹהֵב אִשָּׁה הוּא בִּנְיוּ יוֹרְק וְהִיא בְּוִירְגִ'ינְיָה אוֹ הוּא בְּבּוֹסְטוֹן, כּוֹתֵב, וְהִיא בִּנְיוּ יוֹרְק, קוֹרֵאת, אוֹ ...

    ההתגלות השנייה   סוֹבֵב סוֹבֵב בַּסִּחְרוּר הַנִּפְעָר הַבַּז אֵינוֹ יָכֹל לִשְׁמֹעַ אֶת הַבַּזְיָר; דְּבָרִים מִתְפּוֹרְרִים; עֲמוּד הַתִּיכוֹן נִשְׁמָט; בַּיְּקוּם מִשְׁתַּלַּחַת הֶפְקֵרוּת לִשְׁמָהּ; מִשְׁתַּלַּחַת הַגֵּאוּת כְּהוּיַת־הַדָּם, וּבְכָל אֲתָר אוֹבֶדֶת בַּתְּהוֹם הַדְרָתוֹ שֶׁל הַתּוֹם; הַטּוֹבִים בָּאֲנָשִׁים חִדְלֵי אֹמֶן כֻּלָּם, בְּעוֹד שֶׁחִדְלֵי הָאִישִׁים חֲדוּרִים עָצְמָה מִתְלַהֶמֶת. חָזוֹן כָּלְשֶׁהוּ לָבֶטַח קָרֵב וּבָא; הַהִתְגַּלּוּת הַשְּׁנִיָּה לָבֶטַח קְרֵבָה לָבוֹא. הַהִתְגַּלּוּת הַשְּׁנִיָּה! אַךְ נֶהֱגוּ הַמִּלִּים ...

    כל משורר רשאי, כמובן, לכתוב שירה עלובה כאוות נפשו. אם נפשו חשקה בכך, הוא יכול להתמיד בכתיבה כזאת כל ימי חייו. אולם מה הדין לגבי שירה עלובה, שגסותה תובעת תגובה ספרותית וחברתית חריפה? האם אפשר לשתוק על גסויות רוח שיוצאות אל השוק וצורחות את צרחותיהן המצחינות באין מפריע, לרבות רמזי כזבים ושקרים גלויים?! כזה הוא "שירו" של מואיז ...

  מאחר שתגובות אחדות הציעו לי להסיר את הפוסט שקרא לסתום את פיה של סיגל נמלכתי בדעתי ומחקתי את הפוסט. עם זאת, גישתי כלפי "סיגל" לא השתנתה.  אינני סבור שיש בבלוגייה מקום לרוח רפאים בלתי מזוהה — מין ריק מוחלט, מין צל עולה מאוב –שמבקרת במקומות של אנשים מזוהים, ומהם אף ידועים, ומותירה בהם ובקינהּ הקבוע (אמיר אור) גללים קטנים ...

  לילות בבית־הקברות   חֲלוֹמוֹת מְתוּקִים, זִכְרוֹנוֹת מְתוּקִים, טַעֲמָהּ הַמָּתֹק שֶׁל אֲדָמָה: הִנֵּה כָּךְ הַמֵּתִים מַעֲמִידִים פָּנִים שֶׁעוֹדָם בַּחַיִּים: הָאֶחָד גּוֹרֵר כִּסֵּא, מְנוֹרָה, פּוֹרֵשׂ אֶת הָעִתּוֹן מֵאַשְׁפָּתוֹ שֶׁל מָאן דְּהוּ, וְאַחַר־כָּךְ יוֹשֵׁב וּמַחֲזִיק אֶת הָעִתּוֹן מוּל פָּנָיו. אֵין זֶה מְשַׁנֶּה אִם הַמְּנוֹרָה מְנֻפֶּצֶת וְעֵינָיו נָשְׁרוּ. אוֹ כַּמָּה מִן הָאֲחֵרִים מִתְקַבְּצִים בַּחֲזִית הַטֶּלֶזִיוְיָה, צוֹחֲקִים חֶרֶשׁ וְחוֹבְטִים עַל מַה שֶּׁנּוֹתַר מִבִּרְכֵּיהֶם. אֵין ...

  ביומיים האחרונים קרה דבר שלא אירע לי דוגמתו זמן רב.  מישהו סבר, לתומו או שלא לתומו, שאני טיפש. ומעשה שהיה כך היה. שלחתי לאמיר אור תגובה על דברי סיגל בפוסט עדיף גיהינום של חופש מגן עדן של דום שתיקה, והמתנתי לפרסומה. תגובתי היתה חריפה למדי. בין השאר יצאתי להגנתו של חברי ורעי אמנון נבות שהותקף על-ידי סיגל כטרול בלתי ...