עֵט לָעֵת יליד תל-אביב, 1940. משורר, מסאי, מתרגם. בעל עבר טכנולוגי.

    הספדים וסגנון נפסד   זה מכבר סובלת השפה העברית המדוברת והכתובה מזילות ההבעה. לנגד עינינו המשתאות משתעשעים פוליטיקאים שונים בהרחקת עדותם, עם שהם משחיתים את הלשון במושגים מבולבלים ובעולם רוחני דל. בעיתונאים, לפחות במעולים שבהם, שמנו בעבר את מבטחנו, אך השנים האחרונות הראונו, להוותנו, כי תיתכן עיתונות "אחרת", נגועה בדברי תפלות ובטיפשות. עיוותי תחביר, משוגות כתיב ודפוס קונים להם ...

      סילביה פלאת'   ניק וְהַפָּמוֹטֹ   אֲנִי כּוֹרֶה. הָאוֹר בּוֹעֵר כָּחֹל. נְטִיפֵי שַׁעֲוָה זוֹלְגִים וּמִתְעַבִּים, דְּמָעוֹת   רֶחֶם הָאֲדָמָה   חוֹרֵג מִשִּׁמְמוֹנוֹ הַמֵּת. אַוְרִירֵי עֲטָלֵפִים שְׁחֹרִים   עוֹטְפִים אוֹתִי, רְדִידֵי סְחָבוֹת, רְצִיחוֹת קָרוֹת. הֵם רְתוּכִים אִלַי כִּשְׁזִיפִים.   מְעָרַת סִידָן יְשִׁישָׁה גְּלִידֵי קֶרַח, מְהַדְהֶדֶת יְשִׁישָׁה. אֲפִלּוּ הַסַּלַמַנְדְּרוֹת לְבָנוֹת,   בַּרְנָשִׁים קְדוֹשִׁים אֵלֶּה. וְהַדָּגִים, הַדָּגִים—- יֵשׁוּ! הֵם זְגוּגִיּוֹת ...

  ד"ה לורנס תאנים   הָאֹפֶן הַמְקֻבָּל לֶאֱכֹל תְּאֵנָה, בְּחֶבְרָה, הוּא לֶאֱחֹז בָּעֹקֶץ, וּלְשַׁסֵּעַ לְאַרְבַּע, וְלִפְתֹּחַ, וְהִנֵּה זֶה פֶּרַח מַבְהִיק, וְרַדְרַד, לַח, דִּבְשִׁי, כְּבַד־כּוֹתֶרֶת, בַּעַל אַרְבָּעָה עֲלֵי־כּוֹתֶרֶת.   אַחַר־כָּךְ אַתָּה מַשְׁלִיךְ אֶת הַקְּלִפָּה שֶׁהִיא כְּגָבִיעַ בַּעַל אַרְבָּעָה עָלִים, אַחֲרֵי שֶׁקָּטַמְתָּ אֶת הַנִּצָּה בִּשְׂפָתֶיךָ.   אַךְ הָאֹפֶן הַיּוֹתֵר גַּס הוּא פָּשׁוּט לְקָרֵב אֶת פִּיךָ אֶל הַסֶּדֶק, וְלִשֹּׁךְ אֶת הַבָּשָׂר בְּבַת־אַחַת.   ...

    באוזן כרויה, בת־קול נשמעת גם בִּבדידוּת, מתְחלחלת בהֵדיה ומחלחלת בתודעה. המתכנס בנפשו מסוגל לשָׁמעהּ כמנגינות, כחזיונות, כעלילות רפאים. את הבדידות הרוגשת אופפת המולת הקיום  בכל זמן, בכל מקום, בכל צורה. חיינו בזמן פוחת והולך, הם ביוגרפיה; חיינו בזמן נמלא והולך, הם היסטוריה ומיתולוגיה. בין אינסוֹף היקום השלֵו לכאורה  שמיים זרוּעי כוכבים זוהרים, למשל  ובין היומיום ...

  ד"ה לורנס   כמה בהמי הוא הבורגני   כַּמָּה בֶּהֱמִי הוּא הַבּוּרְגָנִי וּבְיִחוּד הַזָּכָר שֶׁמִּמִּין זֶה    מַרְשִׁים, מַרְשִׁים בְּהֶחְלֵט  הָאֵתֶּן לָכֶם אוֹתוֹ בְּמַתָּנָה?   הָאֵין הוּא טוֹב מַרְאֶה? הָאֵין הוּא בָּרִיא? הָאֵין הוּא פָּרִיט נָאֶה? הָאֵין הוּא נִרְאֶה הָאַנְגְּלִי הָנָּקִי הָרַעֲנָן, מִבַּחוּץ? הָאֵין הוּא צֶלֶם אֱלֹהִים כִּדְמוּתוֹ? בְּהִתְרוֹצְצוֹ כְּהֶרְגֵּלוֹ שְׁלשִׁים מִילִין בְּיוֹם בְּעִקְבוֹת חָגְלוֹת, אוֹ כַּדּוּר־גּוּמִי ...

לִיזֶל מְיוּלֶר   רומנטיקונים   יוהאנס בראהמס וקלרה שומאן                        התרגום מוקדש לרוני אמיר   הַבִּיּוֹגְרָפִים הַמּוֹדֶרְנִים חֲרֵדִים "עַד הֵיכָן הִרְחִיקוּ לֶכֶת," יְדִידוּתָם הַעֲדִינָה. הֵם תּוֹהִים לְמָה הוּא בְּדִיּוּק מִתְכַּוֵּן בְּכָתְבוֹ שֶׁהוּא חוֹשֵׁב עֲלֶיהָ לְלֹא הֶרֶף, מַלְאָכוֹ הַשּׁוֹמֵר עָלָיו, יְדִידָתוֹ הָאֲהוּבָה. הַבּיּוֹגְרָפִים הַמּוֹדֶרְנִים שׁוֹאֲלִים אֶת הַשְּׁאֵלָה הַגַּסָּה, שֶׁאֵינָהּ לַעִנְיָן שֶׁל דּוֹרֵנוּ, כְּאִלּוּ הָאֵרוּעַ שֶׁל שְׁנֵי גּוּפִים הַמִּסְתַּבְּכִים זֶה בְּזֶה ...

מעולם לא כתבתי ב"בירו". לעט הכדורי, הגלובוס למיניהו, התיחסתי באיבה מאז ומתמיד, כפי שראוי להתיחס לממזרים שנולדו בדור המתירנות. יש משהו אובסצני בעגילי כרום, בחיתולי נייר, בצלחות פלסטיק, בתחליפי קפה ובעטים כדוריים. הכותבים בהם אינם יודעים חדוות כתיבה מהי. בילדותי התאהבתי ב"כַּתָּב" ארצישראלית ובגזרתה העגלגלה והחטובה. מאז אני נמשך בתאוות־בשרים לאהובה, שבעורקיה נוזל דיו שחור. אשתי שתחי' בילתה את ילדותה ...

       בי נשבעתי עם חנוכת הבלוג שלי ב"בננות" שאפרסם בו רק יצירות ספרות. אולם מה שהתרחש הערב בציבוריות הישראלית לא זו בלבד שהוציא אותי מכֵּלַי אלא אף הושיב אותי באישון לילה להגיב על מופע האימים של משה קצב, הנשיא לשעבר, שבמשך כשלוש שעות והטיח בשידור חי האשמות ביועץ המשפטי, בפרקליטות, במשטרה ובתקשורת בלא שניתנה אפשרות לשאול שאלה או להביע ...

    סינדרלה במטבח  א היכנסו נא לביתו של חובב שירה והביטו במדפי הספרים ובארונות, בשידות, בכונניות וליד המיטה. לחובב שירה ראוי לשמרו ספרי שירה רבים – מאות ואולי אלפים. בעליו של האוצר הוא מר קורא בכבודו ובעצמו. הבה ונציץ בספרייתו. היא מכילה, ככל שנראה מבעד לזכוכית, ספרים מפרי עטן של רחל, אסתר ראב, יוכבד בת־מרים, לאה גולדברג, דליה רביקוביץ, ...

טעם החיים גיורא לשם    לא היכרתי את יעקב לוינסון ואינני מתכוון לשאת עליו מספד. ממה שנכתב עליו בעיתונים בשנים האחרונות ובימים האחרונים אני משווה לנגד עיני אדם שבנפשו נקרשו קווי אופי ורגשות כלַבה קפואה, שליבה אש רותחת. לא הייתי בוחר אותו לעצמי כמעביד. לא הוא המופת האישי שלאורו הייתי רוצה לחנך את ילדי ונכדי. ואולי דווקא בשל ההסתיגויות החמורות ...