כמהונות משורר, עורך ועובד סוציאלי
לעלי יחיא, מורי מני-אז עם מינויו לשגריר ישראל באתונה
בְּשָׁעָה מְדֻמְדֶּמֶת זוֹ, לְמַרְגְּלוֹת הַגִּלְבֹּעַ
בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי לְבוּשׁ-זַיִת וְעַל-כָּרְחִי
נֶאֱסָף אֶל שׁוֹמְרֵי הַחוֹמָה
(מַעֲבַר הַגְּבוּל גָ"לָמֶה, פַּעַם מַחְסוֹם, פַּעַם
דֶּרֶךְ עוֹלָה מֵעֵמֶק עֲפוּלָה אֶל עֵמֶק דּוֹתָן
וְאֶל דֶּרֶךְ הָהָר וְהָאָבוֹת)
דֶּרֶךְ עוֹלָה מֵעֵמֶק עֲפוּלָה אֶל עֵמֶק דּוֹתָן
וְאֶל דֶּרֶךְ הָהָר וְהָאָבוֹת)
בְּשָׁעָה זוֹ אֲנִי חוֹשֵׁב עָלֶיךָ עַלִי יִחְיָא
אֵיךְ בָּאתָ וְכָל כֻּלְּךָ הַחַם הַכְּרַסְתָּנִי מְגַלְגֵּל אֵלֵינוּ
אֵיךְ בָּאתָ וְכָל כֻּלְּךָ הַחַם הַכְּרַסְתָּנִי מְגַלְגֵּל אֵלֵינוּ
יַלְדֵי-מִתְנַחֲלִים קְטַנִּים בְּנֵי שַׂבְּעָהוְתָ"מָנִיָה בְּאֶרֶץ הַשּׁוֹמְרוֹן הַמִּתְעוֹרֵר
אֶת הַגְּרוֹנִיּוֹת הַמְרַקְּדוֹת
שֶׁל שְׂפַת הַדַֿאד.
אֶת הַגְּרוֹנִיּוֹת הַמְרַקְּדוֹת
שֶׁל שְׂפַת הַדַֿאד.
בְּשָׁעָה מְדֻמְדֶּמֶת זוֹ שָׁבִים בְּנֵי עַמְּךָ, עַלִי, עַם שֶׁבַּשָּׂדוֹת
וַאֲנִי עוֹמֵד לָהֶם מֵעַל לָרֹאשׁ, בְּכָל הַבִּדּוּקִים
וְהַגְּרוֹנִיּוֹת הָהֵן שֶׁבָּאוּ אָז לְפִיּוֹתֵינוּ הַזְּעִירִים
שָׁבוֹת וּמְחַפְּשׂוֹת לָשׁוֹן.
בְּשָׁעָה מְדֻמְדֶּמֶת זוֹ הַכֹּל כִּמְעַט וְאֶפְשָׁרִי
כְּשֶׁלִּבִּי שָׁר עַרְבִית וְיוֹצֵא אֶל הָאִשָּׁה
שֶׁבְּצָלֶיהָ הִתְפַּזְּרוּ מִתּוֹךְ הַשַּׂק לְכָל הָעֲבָרִים
כְּשֶׁלִּבִּי שָׁר עַרְבִית וְיוֹצֵא אֶל הָאִשָּׁה
שֶׁבְּצָלֶיהָ הִתְפַּזְּרוּ מִתּוֹךְ הַשַּׂק לְכָל הָעֲבָרִים
וְאֵיךְ בַּשֶּׁקֶט הַגֵּאֶה הַזֶּה שֶׁלָּהּ הִיא מְלַקֶּטֶת וּמְלַחֶשֶׁת
אֶחָד מִן הַשִּׁירִים
אֶחָד מִן הַשִּׁירִים
שֶׁלִּמַּדְתָּ אוֹתָנוּ עַלִי יִחְיָא מִכַּפְר קַרַע בְּאֶלְקָנָה הַבְּתוּלָה הַנִּבְנֵית
[וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁשָּׁרָשִׁים לְךָ וְלִכְפָרְךָ בְּגִבְעוֹתֵינוּ
שֶׁתֵּל-אָבוֹת שֶׁלְּךָ שֶׁנֶּעֱזַב בְּאֶחָד יוֹם-אֶל-גֻ"מְעָה לִפְנֵי
מִיתֵן שְׂנִין (מָצְאוּ בַּתֵּל סִיר בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת עָזוּב עַל פֶּחָמִים)
סָמוּךְ וְנִרְאֶה מֵאֶצְלֵנוּ]
בְּשָׁעָה מְדֻמְדֶּמֶת זוֹ אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ עַלִי יִחְיָא
נוֹשֵׂא בְּדֶגֶל הַטַּלִּית
נוֹשֵׂא בְּדֶגֶל הַטַּלִּית
בִּמְרוֹמֵי מוֹשַׁב אֵלֵי יָוָן שֶׁבָּאַקְרוֹפּוֹלִיס
וְאֵיךְ בְּנֶפֶשׁ-עַרְבִי-הוֹמִיָּה מְאַחֶה אֶצְלִי אֶת כָּל הַחֲתָכִים
בַּנֶּפֶשׁ הָאַחַת
וְאֵיךְ בְּנֶפֶשׁ-עַרְבִי-הוֹמִיָּה מְאַחֶה אֶצְלִי אֶת כָּל הַחֲתָכִים
בַּנֶּפֶשׁ הָאַחַת
כָּאן בַּמַּחְסוֹמִים יוֹרֵד עַכְשָׁו הַשֶּׁקֶט
וְרַק זְהַב-קְלִפּוֹת-הַבְּצָלִים-שֶׁנֶּאֶסְפוּ עוֹד מְגַלְגֵּל רֵיחַ
הַשִּׁיר הַהוּא וְרֵיחַ
מְבוּכַת הָאִשָּׁה וְהַחַיָּל שֶׁמֵּעָלֶיהָ
(הוּא אֲנִי)
וְרַק זְהַב-קְלִפּוֹת-הַבְּצָלִים-שֶׁנֶּאֶסְפוּ עוֹד מְגַלְגֵּל רֵיחַ
הַשִּׁיר הַהוּא וְרֵיחַ
מְבוּכַת הָאִשָּׁה וְהַחַיָּל שֶׁמֵּעָלֶיהָ
(הוּא אֲנִי)
וְאָנָא מֻשְׁתָּאק-לַכְּ יָא סִיד עַלִי
בְּשָׁעָה מְדֻמְדֶּמֶת זוֹ, לְמַרְגְּלוֹת הַגִּלְבֹּעַ
עוֹד מְעַט יִפֹּל הַיּוֹם עַל חַרְבּוֹ
עוֹד מְעַט יִפֹּל הַיּוֹם עַל חַרְבּוֹ
וְעֶרֶב כָּחֹל-קוֹבַּלְטִי יַעֲלֶה
מִבְּלִי יָרֵחַ.
מִבְּלִי יָרֵחַ.
מִגֶּ"נִין הַיָּפָה וּבְנוֹתֶיהָ שׁוּב יִסְתַּלְסֵל הַשָּׁמַיְמָה
הָאַלְלַהֻ אַכְּבַּר בַּמָּקָאם הַמֻּפְלָא
וַאֲנִי אֲשַׁלַּח אֶצְבְּעוֹת כֹּהֵן עִבְרִי
אֶל אֲהוּבַי שֶׁבֶּהָרִים
וְגַם אֵלֶיךָ
הָאַלְלַהֻ אַכְּבַּר בַּמָּקָאם הַמֻּפְלָא
וַאֲנִי אֲשַׁלַּח אֶצְבְּעוֹת כֹּהֵן עִבְרִי
אֶל אֲהוּבַי שֶׁבֶּהָרִים
וְגַם אֵלֶיךָ
אני רואה שהוא לימד אותך היטב את שפת הד"אד!
נהניתי לקרוא. יפים התיאורים האלה, בעיקר של האשה עם הבצלים, ושל הערב היורד, וההתייחסות הכאילו-מרפרפת לכל הקונפליקטים המעורבים בעניין.
אתה לא חיב ללכת מחר למילואים אתה יודע? תמיד קיימת האופציה לסרב.
ועל הקיר אני צריכה לחשוב . הוא מורכב ומעניין.
לא על הקיר אלא על השיר.
אליענה,לפעמים הטעויות הן המעניינות ביותר.כך בחיים,כך בשירה,והתחלתי ממש לטפס ולחפש על הקיר.קיר מורכב ומעניין מעניין יותר משיר מורכב
כל הכבוד. זאת השירה הרלוואנטית ביותר בעיני. ובטח שצריך להשכים למילואים, ולא איך נשב בתל אביב ובגינוסר ונכתוב שירים כאילו אנחנו ב… שוויץ!
כמעיין המתגבר אליעז!!!
אליעז, שמחתי שמחה גדולה לגלות אותך.חיכינו לאחד כמוך.
קטנה המלה תודה להודות על תגובותיך.וזה מצטרף לכמעט-ההלם הנרגש שלי מקבלת-הפנים החמה שלך ושל יתר החברות והחברים.האמת,לא ידעתי שבקרית-ספר שלנו עודנה נושבת רוח טובה של אחווה ופירגון.וכבר למען הגילוי הזה – שאפו לשירלי ולמארגנים.