כמהונות משורר, עורך ועובד סוציאלי
כּוֹכָבִים שָׂרְטוּ בַּצִּפָּרְנַיִם אֶת הַלַּיְלָה
רוּחוֹת רָעוֹת דָּבְקוּ בַּחַלּוֹנוֹת
הַמִּטָּה שֶׁלָּנוּ תֵּבָה מִפְּנֵי הַמַּיִם
קָם
שׁוּב קָם וְאַתְּ אֵינֵךְ יוֹדַעַת
שְׁעוֹת הַלְּבַדִּיּוּת הַסּוֹדִיּוֹת שֶׁלִּי
נִשְׁקַע בַּסַּפָּה הַכְּחֻלָּה הַגְּדוֹלָה וּמִתְעַבְּרֵר
כָּכָה יָכוֹל שָׁעוֹת
בַּבַּיִת הַחֹשֶׁךְ בָּהִיר, נְשִׁימוֹתַיִךְ מֵעֵבֶר
לַקִּיר עוֹמְקוֹת וּמְתוּקוֹת כִּנְשִׁימוֹת הַיְלָדִים
קָם לִרְאוֹת אִם הַמַּלְאָךְ שֶׁגּוֹאֵל
מִמְּאֵרַת הָעַיִן מֵחֲלוֹם רַע מֵחֶנֶק דֹּם נְשִׁימָתִי
מִפִּרְפּוּרֵי הַנְּשָׁמָה מִפֶּן יִישַׁן הַמָּוֶת
לֹא נִרְדַּם בִּשְׁמִירָתוֹ
חָסֵר לוֹ שֶׁיֵּרָדֵם, אֲנִי, אֲנִי
(בְּדִמְדּוּמֵי דִּמְיוֹן הַלְּוָיוֹת וְהַשִּׁבְעָה
הַמַּחְשָׁבָה אוֹדוֹת מוֹת הָאֱלֹהִים עוֹשָׂה לִי
חָלוּל בַּבֶּטֶן
הַהַרְגָּשָׁה אוֹדוֹת מוֹת הָאַהֲבָה
עוֹשָׂה לִי שֶׁאֶגְסֹס)
קָם וּמִתְהַלֵּךְ אֶל קִרְבָתֵךְ
כְּבָר שָׁנִים אֲנִי נִמְלָט אֶל קִרְבָתֵךְ
כְּבָר שָׁנִים אֲנִי הוֹלֵךְ
מִכֹּחַ הָאַהֲבָה הַהִיא
עַכְשָׁו זְמַן לְעַצְמִי
עַכְשָׁו לַשֻּׁלְחָן מַדְלִיק אוֹר קָטָן
עֲרֵמַת דַּפִּים הַלְּבָנִים עוֹמֶדֶת
לְכַלּוֹת הַנֶּפֶשׁ
אַתְּ מֵעֵבֶר לַקִּיר אֵיבָרַיִךְ כְּבֵדִים וּמְלֵאִים
אַהֲבָה
אֲנִי יָכוֹל לָבוֹא אֵלַיִךְ כַּנָּהָר הַזֶּה אֶל
יָם
אֲבָל שׁוּב יָצָאתִי לָצוּד
פִּרְפּוּרֵי נַפְשִׁי, אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת
מוֹרִיד מְחִצַּת הַזָּהָב בֵּינֵךְ לְבֵינִי:
שְׁתַּיִם אַחַר חֲצוֹת הַבַּיִת נִמְלָא יְדִידִים
מַרְאוֹת, קוֹלוֹת,
הַדַּף שֶׁלְּמוּלִי לָבָן יוֹתֵר
קָם, שׁוּב קָם קָרֵב אֶל הַסְּפָרִים
נוֹגֵעַ בִּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת אֶל הַכְּרִיכוֹת
יוֹנָה וְזֶלְדָּה זוֹ בָּזוֹ מִתְחַכְּכוֹת
(כְּאִלּוּ לֹא נִכְתַּב "תְּפִלִּין" מֵעוֹלָם)
דַּלְיָה מֵתָה לָמוּת כְּמוֹ רָחֵל
כְּמוֹ רָחֵל שֶׁל אַבֶּל פָּן שֶׁקָּנִיתִי לָךְ,
מוּלִי, לְלַמֵּד הַיְלָדִים תְּשׁוּקָה, גַּם אֲנִי
נִכְנָס עַכְשָׁו בֵּין רָחֵל לְיַעֲקֹב בְּאוֹתָהּ הַנְּשִׁיקָה
הוּא שׁוֹאֵב אֶת לְחִי הָרוֹעָה וְכַפּוֹ
נְמַסָּה עַל גַּבָּהּ, עֵינָיו עֲצוּמוֹת וְרַק
לַהַט הַשֶּׁמֶשׁ הַמִּתְהַפֶּכֶת וְעֵינֵי הַמִּיתָה הַהִיא,
כְּמוֹ רָחֵל דַּלְיָה רוֹצָה
וְעַל אוֹתוֹ מַדָּף (כְּמוֹ חִצִּים שְׁלוֹשָׁה יָרָה יוֹאָב בְּאַבְשָׁלוֹם)
סָבִים טוֹבִים שֶׁלִּי אִמַּצְתִּי
סַבָּא יוּדָה סַבָּא נָתָן סַבָּא מֹשֶׁה
אוֹתִיּוֹת שֶׁלָּהֶם דְּבָרִים נִחוּמִים
וְעַכְשָׁו שֶׁאֵינָם
יֵשׁ, יֵשׁ בַּמֶּה לְהִנָּחֵם
וְגַם סִפְרֵי שִׁירַי שֶׁלִּי לֹא רְחוֹקִים מִשָּׁם
מְעַט יָמְרָה, אֲבָל
יָמְרָה לִכְתֹּב שִׁירָה
אַחֲרֵי דָּוִד וְהַלֵּוִי וְאָצָ"ג
אֲנִי מֻכְרָח לְהָסֵב אֶת הַמַּבָּט (אוּלַי בַּעֲצִימַת עֵינַי)
גּוֹנֵי טוּרְקִיז שֶׁלַּכִּנֶּרֶת מַטְבִּיעִים אֶת יְגוֹנַי
וּמִרְיָם בִּבְאֵרָהּ לוּ תַּרְוֶה בְּצִמְאוֹנַי
וּבְחִנְגַּתכּוּשֵׁי הַלַּיִל אֶתָּלֶה עִם עִצְּבוֹנַי
שָׁם עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים יַחְבְּקוּנִי וְאוּלַי
יְשִׂימוּנִי לָם כֹּהֵן
קָם
בִּפְקִיחַת-עֵינַיִם מִתְגַּלּוֹת שׁוּרוֹת מֵאֵי-שָׁם
עַל הַדַּף
מֵעִיף מַבָּט מֵעֵבֶר לַכָּתֵף
הָיִית שָׁם כָּל הַזְּמַן אוֹ הָיָה זֶה
אֵד חוֹלֵף
נִצְמָד אֶל הַחַלּוֹן
כּוֹכָב אַחֲרוֹן נָפַל
כָּל הַמִּשְׁאָלוֹת מְשֻׁמָּשׁוֹת
וְרַק קְרִיאוֹת הַחֲתוּלִים שֶׁנֵּעוֹרִים
בִּנְהִי קִינַת הַתִּינוֹקוֹת
עַכְשָׁו צָרִיךְ לַחְזֹר אֶל הַתֵּבָה
הֱיוֹת זוּגוֹת
יֵשׁ לְעַמְעֵם בְּעַד הַצֹּהַר הַמַּבָּט
כָּךְ, בְּכָל בֹּקֶר, לְצִדֵּךְ, אֲנִי נִלְפָּת
קצת קשה לי להמשיך ולהגיב לך , כי אתה לא מגיב בחזרה, אני מנסה לחזק את שריר האלטרואיזם שלי ולפעמיים הם מסרבים להשמע.
שיהיה לך בהצלחה.
אביטל , במקרה ראיתי – אינני מרבה לשוטט כאן – וצר לי על דברייך,ודעי לך,שאני נרגש מכל הפירגון והחיזוקים החבריים שזורמים ב"בננות".זה יפה ונדיר בעיניי,בוודאי באוכלוסיית היוצרים,שמוכנים לפעמים להרוג זה את זה מכחה של המפלצת ירוקת העין,הלא היא הקנאה.
אשתדל להכנסיותר,ולהגיב,ומי יודע,אולי אתמכר..
וּמִתְעַבְּרֵר ??? מה זה? אולי ונתעבר?
הו יוסף יוסף – ודוקא אתה יודע לקרוא שירה:
התבה "נשקע" איננה בפניה לבת-הזוג,אלא המשך לתיאור הלבדיות,בה אני מנסה להיאחז במהלך השיר כולו,ומשמעותה – אני נשקע,בהווה,ולכן גם התיבה "ומתעברר" – כוונתה לתיאור מצב שלי,של היחיד,הדובר בשיר.(וגם החי וכותב אותו..).
וכן,זו המצאה לשונית , וודאי ממציא קודח שכמוך הייתי מצפה "לעלות" על זה:שילוב של הכנסות לתנוחה עוברית(עם ההישקעות בספה הכחולה הגדולה)והתעברות(בהשראה?בעצב?ציפיה?- ירגיש המרגיש!
יופי. ומה דעתך על ההסבר כנגד שלוש המקדשים בססיפור?
הקדשתי לך סיפור וציפיתי שתגיב במייל אישי או תגובה, מסכים, לא, נראה לך , לא, כן,בכלל לא חשבתי לפרסמו כאן כי הוא מאד ארוך וגם לא ידעתי אם יובן כראוי והאתר שהוא באמת מפרגן אבל לא תמיד מעורב בנושאים הנ"ל כמוני ועוד.. וכצפוי בקושי הו לו כניסות, אז חשבתי שלפחות אתה שמעורב תקרא ותגיב ואני עדין מצפה!
ראיתי רק עכשיו,מצטער,באמת עדיין אינני עמוק בעניין,וגם נמצא בתקופה של עומסים נצברים והולכים.מקווה להתפנות ולקרוא בקרוב(וגם להגיב)
מי זו המפלצת? זה נשמע שיש לך נסיון מר איתה מי מקנא?
ראובן חביבי,זהו אחד מדימוייו של שייקספיר לקנאה("אותלו",ובמקומות נוספים),מה שבמקורותינו שלנו מתואר בצבע פלסטי אחר כ"צהובים זה לזה".וכן,יש לי נסיון עמה,בכנות אומר,משני עבריו של המיתרס.אינני חושב שיש מי שעוסק ביצירה ולא נצרב אי-פעם בקנאה באחר/כשרון אחר או שקינאו בו.העבודה הפנימית שניתן לעמול עליה כל העת היא להפוך את הרעל של הקנאה לכח מניע,ואפילו לדבר מרפה ונעים.פשוט להנות באופן מלא מפרץ כשרון שנגלה לעיניך,ולאפשר לו לפעול בתוכך,לחדש,לשנות,להרעיד.
למה הנאומים האלה על האחרים? לפי דבריך נראה שאתה המקנא הלא כן?
במי? הלא לא לקחו לך את המילים או השירים אז למה?
אליעז
ובאותה מידה לא שמת לב שהקדשתי לך שני פוסטים אחרונים שאחד מהם היה כתוב במפורש כמוקדש לך, כבקשתך. אפילו כתבתי לך במייל האישי.
אין כל רע ב"להתמכר" לבננות. זו לא התמכרות. זו תשומת לב. זה גשר. זה קשר בין אנשים. זו לא חוכמה להכניס לכאן דברים שלך ולא להסתכל על אחרים. זה פוגע. מרוב שאתה שקוע בעולמך אתה לא רואה את האחר.
מצער.
איריס
מסכים לגמרי.
ולעניין המייל האישי – אינני מקבל דבר,השרת שלי(וואלה) כנראה חוסם כל מה שמגיע,ובשלב זה לא נראה לי שאחליפו,אלא שאת ויתר החברות והחברים מוזמנים לכתוב אליי למייל האישי ,אינני "חסוי":eliazcohen@walla.com