כמהונות משורר, עורך ועובד סוציאלי
תַּחֲנוֹת זָרִים כָּאן קָדְקֹד זָרִים
עֶמְדוֹתֵינוּ בִּמְקוֹמֵנוּ
בַּחֲזִית לָנוּ
רֶבַע שְׂמֹאל מְגַמָּה אַחַת לְפָנִים
הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת
קָדִימָה!
לַעֲצֹר אוֹתָהּ
שׁוֹעֲטִים בְּרֶכֶב הַבַּרְזֶל אֶל לֵב
חוֹלוֹת הַצֵּל
מִישֶׁהוּ עָשָׂה לָהּ אֶת זֶה קֹדֶם אֲבָל
הַדְּיוּנָה הַזֹּאת מִתְחַזָּה כִּבְתוּלָה
הַדְּיוּנָה הַגְּדוֹלָה, שְׁמָהּ זֶהָבָה
שְׁלֹשָׁה דֻּבִּים מְצַחֲקִים עוֹלִים עַכְשָׁו עָלַיִךְ
מִלְּפָנַיִךְ
מֵאֲחוֹרַיִךְ
מִצְּדָדַיִךְ
מִי הָעוֹמֵד
תּוֹתָח טְוָח קְרָבִי אֶלֶף אַלְפַּיִם שְׁלֹשֶׁת
אֲלָפִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ
שׁוּב אַתְּ שֶׁמֶשׁ נְמַסָּה כַּדֹּרֶת אַרְגָּמָן
מַרְתִּיחָה אֶת לַהֲטֵנוּ
אַרְבָּעָה גְּבָרִים רְעֵבִים לְמַשֶּׁהוּ רַךְ
עַכְשָׁו גַּ"עְגּ"וּעַ
כָּל אֶחָד נִזְרָק וּמִטַּלְטֵל אֶל תּוֹךְ
עַצְמוֹ
סַפָּק, צַיָּד, עֶגְלוֹן וּבַרְזִלָּן
רַק קְצוֹת כְּנָפֵינוּ מִתְחַכְּכוֹת
בַּדִּמְדּוּמִים קוֹרִים נִסִּים:
כָּאן כָּל עוֹרֵב הוֹפֵךְ לְנֶשֶׁר
גֶּרְבִּיל – לְפֶנֶק אַגָּדִי
זָרִים גְּמוּרִים יוֹמַיִם בַּכֵּלִים הָאֵלֶּה
נַעֲשִׂים רֵעִים הָאֲהוּבִים
וְכָךְ אֲנַחְנוּ יַחַד:
תֹּמֶר, אֶרֶז, אֹרֶן – שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת
שֶׁל הָאָרֶץ הַמְשֻׁסָּה
וַאֲנִי, סֶלַע קָטָן מִגִּבְעוֹת שׁוֹמְרוֹן
מַרְכִּיבִים אֶת הַבָּתִּים וְהַשּׁוּרוֹת
שֶׁל שִׁיר הָרֵעוּת תַּשְׁסָ"ו
עַלֵּב נֶגֶב יוֹרֵד קְצֵה הַסְּתָו
וּמַדְלִיק אוֹתָנוּ עִם הַכּוֹכָבִים.
בְּסִפּוּן הַטַּנְק נִשְׁכָּבִים עַל הַגַּב, נִצְפָּפִים
זֶה לָזֶה וְהָרוּחַ
טוֹבָה, מְחַפְּשִׂים מִשְׁאָלָה לֹא מְשֻׁמֶּשֶׁת
אֶרֶז רוֹדֶה בְּחַיָּיו דְּבַשׁ וְאַהֲבָה,
כָּךְ מֻרְגָּשׁ
אֹרֶן מְבַקֵּשׁ מִלִּים אוֹ מִשְׁפָּטִים
(שֶׁטְּמוּנִים בּוֹ כִּבְמִכְרֵה זָהָב)
תֹּמֶר שׁוֹאֵף לְיַשֵּׁב סִכְסוּכִים, וַאֲנִי
מְחַפֵּשׂ אֶת הַכּוֹכָב שֶׁנּוֹפֵל עַכְשָׁו בְּזָוִית
הָעַיִן
וּמְמָאֵן לְהִכָּנֵס לְשִׁיר
סִפּוּנֵנוּ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנֵי-הָאָרֶץ-הַטּוֹבָה
גַּלֵּי מִדְבָּר לֹא יַגִּיעוּנוּ
בַּלַּיְלָה רוּחוֹת רָעוֹת קְרֵבוֹת, תַּנִּים
וּמִשֶּׁאָנוּ נִצְפָּפִים
לֹא יַפְרִיעוּנוּ
בַּיָּמִים שָׁבִים וְסוֹעֲרִים בְּרֶכֶב הַבַּרְזֶל
תֹּמֶר מִצְטַהֵל, מַדְהִיר וּכְכַסְפִּית
מַגְעִישׁ פְּקֻדּוֹת
לוֹהֵב וּמִשְׁתּוֹלֵל
אֲנַחְנוּ אִישׁ בְּתָאוֹ
(אֹרֶן מְדַקְלֵם בְּיָאלִיק וְרָחֵל)
וּבַלֵּילוֹת הַשַּׁלְוָה הַלּוֹטֶפֶת
בַּבֹּקֶר כִּמְעַט שֶׁהִגַּעְנוּ
רוֹכְבֵי עֲרָבוֹת, כּוֹבְשֵׁי רְכָסִים
מַה לַּעֲשׂוֹת, נִגְמַר לָנוּ
הַדֶּלֶק
תְּקוּעִים לִפְנֵי קַו הַמַּטָּרוֹת
כָּל הַגְּדוּד הֶעֱלָה עָלֵינוּ אָבָק
שִׁטְחֵי הַסִּיּוּם כְּמוֹ לְמֹשֶׁה מִנְּבוֹ
תַּחֲנוֹת זָרִים כָּאן קָדְקֹד זָרִים
יָפֶה מְאֹד.
שְׁתַּיִם (זֶה אֲנַחְנוּ)
עוֹד מְעַט יַגִּיעוּ
מְחַלְּצִים
אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא זָרִים! לֹא זָרִים!
וְגַם הָרֵעוּת הַזּוֹ מֻכְרָחָה הַיּוֹם
לְהִגָּמֵר
נְשׁוֹתֵינוּ כְּבָר גַּעְגּוּעוֹת
לַוָּנִיל שֶׁלָּנוּ
אימון שריון, צאלים
סתיו תשס"ו (נובמבר 2005)
היי אליעז
אני מכירה טוב את האזור זגה, מוזר לקרא את השיר, ולהתחבר למקום מדויק.
אוהבת את האחוה, והחיבור לטבע
להתראות טובה
ברוך הבא.
לעצור את השמש, לכבוש את הדיונה העאלק-בתולה.
פרגמנטים כובשים.
ברוך הבא, אליעז, לבלוגייה.
וד"ש לאורן, שמדקלם ביאליק ורחל.
(את הוניל הלא-רביקוביצ"י הזה תצטרך להסביר לי).
🙂
זה השיר הגברי ביותר שקראתי מימיי. נשמע ממש כמכונת יריה אשר המשורר בקיא בה היטב ומיטיב לירות בה. שלום וברכה לבלוגיה.
ברוך הבא, אליעז. ד"ש לזהבה (אותה אהבתי מכולן).
סוף סוף שירים מהשטח! יופי! אהבתי את הגירסה שלך ל"שיר הרעות" את הכוכב הנופל אך לא נכנס לשיר… ועוד הרבה.
רילקה ראה פעם כוכב נופל כשעמד על הגשר הישן בעיר רונדה שבספרד… והוא נכנס לו ל 8 שירים!
תודות נרגשות לחברות ולחברים על קבלת-הפנים החמה.ותודה ל"בננות" שהצליחו ליצור סוג של בית ללא-מעט אנשים טובים
מעולם לא היה השריון פיוטי וקדום ועטוף ברעות יותר מבשיר הזה.
טוב שהזכרנת אותנו, נשות השריון שבמילואים (קשים יותר משלכם, אם יורשה לי…)שמתגעגעות (וגם דואגות – בכל זאת צבא… וגם רוצות שמישהו יפיל על עצמו את הילדים ויגיד לנו שעכשיו מותר להיות רק חצי מהמשוואה). ברוך הבא.
כבוד.
הפואטיקה של השריון בצאלים.
ברוך הבא.
ברוך הבא אליעז
אוהבת את כיבתך.
רציתי שתדע שבשבוע הספר האחרון, הדבר היחידי שקניתי היה "הזמנה לבכי".
איריס
כתיבתך, כמובן…
הייתי ממליץ על שיריך למשיב הרוח.
אחי
אתה גדול,יוספוס.
ואני יוצא מחר למילואים,כך שמלבד שירים חדשים,שאני כבר מת לכתוב,אוכל סופסופ גם למצוא את הזמנים הטובים לשיחות ליליות בינינו
אליעז המופלא והאהוב קבל תפילתי כמו שאומרים במחוזותינו:
בכל מילי דמיטב
ודש לבני ביתך שופעי השיר
אליעז
כצנחן לשעבר אני מוריד את הכומתה האדומה בפני השיר(יונר) המרכבתי היפה הזה. ברוך הבא
אהבתי אליעז.
איך הכל אצלך באינטגרציה.
גם השריון וגם המשפחה וגם הרעות וגם המבט הזה מהצד שנשמר כל הזמן מקרבה יתרה.
אליעז, השירים מרגשים. ממש וואו. חומרים קשים ומאובקים שטופלו בחן וברגש וביצירתיות רבה. אפילו גאו בי דמעות וגרוני נחנק קצת.
אני יודעת שאני לא בדיוק מתאימה לפרופיל של עושה-המילואים הישראלי הממוצע – אבל אני ממש מתקנאת במי שהנסיבות כן הביאו אותו לכל החוויות שמוסיפות לו לז"ארגון האישי שפה וחוויות של מילואימניקים…
ואל תבינו לא נכון – הייתי מעדיפה מצב של שלום מתמשך כמו בשוויץ וחיילי צעצוע ממורקי מדים, אבל אנחנו לא בשוויץ, לכן חסרה לי קצת השפה זהאת, על כל חוויותיה, שהיא כל כך ישראלית…