חנה טואג סופרת

פרשת מסעי במדבר ל"ג "ויסעו מהר שפר ויחנו בחרדה…ויסעו מתרח ויחנו במתקה…ויסעו מקברות התאווה ויחנו בחצרות…" מסעי ארבעים ושניים מסעות עשיתי במדבר אל הארץ המובטחת ולא שכחתי את רעמסס ואת פיתום וערב רד היה מצעק בי כל ערב לשוב אליהם ולאחוז בסנסיניהם ולא השכלתי לחנות בַּחֵירוּת ומאסתי בְּמִתְקָה ולא קברתי את התאווה רק כריתי לה בור רדוד וזריתי עליו חול ...

לפעמים עלי העץ מעבירים זה לזה שמועות קשות והענפים קורסים תחת הפרי הרע שהאדמה ממאנת לקבל והגזע הוא לעיתים רק צינור חלול המהדהד המיה של מים ניקרת בית לציפורים נודדות ואז השורש נֵעוֹר שמועת עליו מעמיקה את יונקותיו והוא מזרים דם ירוק למוטות הענפים ומצחצח בהם תקווה לגשם

מוקדש באהבה לכל האימהות בעולם "ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו" (מלכים ב' ד') אם היא גדולה כמו האישה משוּנֵם אבל קטנה כמו נמלת שדה ואין עוד אלישע שינבא לה את השביל אל קינה השבור קשה לסחוב גרעין חמנייה על הלב כשאין שמש רק גִיחָזִי למינהו הודף את חוּמָה האדום את אימהותה הקרועה ואין עוד ...

י"ז בתמוז מתוך המשנה, מסכת תענית ד,ו: "חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז…נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטומוס את התורה, והעמיד / והועמד צלם בהיכל…" חומה כל שנה תמוז נשבר בי לפני אב וחמסין צורב לי זיכרון עתיק על גבי לוח מחוק וזה תמיד בגלל הצלם והקורבן תמיד בגלל השריפה תמיד בגלל החומה שמישהו הבקיע בה ...

צפת צפת, אמר ועיניו הצטעפו תכלת בהירה כמו בתיה הכחולים של צפת שהם כעין השמיים או כעין הים או כעין הלב לפני השבירה ושאלתי את עצמי מה למשורר הצעיר הזה ולצפת הזקנה שהיא מעוררת בו ניגונים עתיקים ומרטיטה את המים העליונים של שמיו אני שהייתי פוסעת בסימטאותיה הצפופות, יוצאת ונכנסת ,נכנסתו יוצאת ואיני באה: מסימטת בית יוסף לסימטת תרפ"ט מסימטת ...

יום יום היא מדברת איתי על יומה בשפה אִיוֹבִית מאוד ועל כך שהייתה פעם נקודה חלמונית רכה בתוך רחם האור וְיַנְקָה נקטר מתוך שִלְיָיתוֹ ונשמה אוויר פְּסַגוֹתַיו וראתה מסוף העולם עד סופו את אינסופו עכשיו,היא אומרת לי: בא לי לברך אותו ולמות ולא ידעתי מה להשיב לה והשתקתי את פי המְרַבְרֵב מילים בעל כורחי נולדתי ובעל כורחי אני חיה ובעל ...

אהובי כשתהיה סר וזעף ומעל ראשך יחוגו עננים כבדי נוצה אבוא אליך וַאֲפַטֵם לך קטורת כליל עם ציפורן ולבונה מור, קציעה כרכום וקינמון -לא אחסיר סימן וְאַעֲלֵה בעשן את חרדת קיומך אזכיר לך את ימי ירושלים איך היה ענן של בושם מִתַּמֵר מעל ביתנו והיינו משתכשכים בו כמו בשלולית זהב ולא חיפשנו דבש מכוורת רחוקה

"הרוצה לראות בארה של מרים – יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים" (מסכת שבת לה א) בארה של מרים מאז שמתה מרים היא באה אלי רק בחלומות בלילות צרובי צימאון וכשאמרו לי שנטמנה בכנרת והיא דמויית כברה עם נקבי עיניים אמרתי: אלך אליה ואעמוד באמצע המים כמו שעמד רבי יצחק לוריא אשכנזי- האר"י ...

הסבתא של כיפה אדומה כלואה עכשיו במעי הזאב יערות עד הומים מבטנה געגוע נשמתה רוצה לגעת בקצות הניגון הרוחף מעל סורג גופה אני זוכרת איך הייתי יושבת פעם על גדות ילדות רחוקה וצדה מפיה המתוק ספור

בזנזיבר יודעים זקני האי את זמנם המדויק של הגאות והשפל הם מטים קונכית אוזן על בטן הים ושומעים את בכי הדגים ואז הם אוספים אותו אל בתיהם בתוך סלי קש הקלועים געגוע אמרתי: אקח לי דַאוּ * לשם ואלמד את שְפַתַי זנזיברית עתיקה שתהיה גאות בעיתה ושפל בעיתו ומה שביניהם ישאר תמיד ביניהם *דאו סירת שיט עשויה מעץ בזנזיבר