יום יום היא מדברת איתי
על יומה
בשפה אִיוֹבִית מאוד
ועל כך שהייתה פעם נקודה
חלמונית רכה בתוך רחם האור
וְיַנְקָה נקטר מתוך שִלְיָיתוֹ
ונשמה אוויר
פְּסַגוֹתַיו
וראתה מסוף העולם
עד סופו את
אינסופו
עכשיו,היא אומרת לי:
בא לי לברך אותו
ולמות
ולא ידעתי מה להשיב לה
והשתקתי את פי
המְרַבְרֵב מילים
בעל כורחי נולדתי
ובעל כורחי אני חיה
ובעל כורחי אני
נותנת דין וחשבון
לעצמי
וחוט של כסף דק כשערה
מחבר אותי אל כִּיסוּפַי
ואני אוחזת בו
כִּבְתִּקְווַת השני
חנה טואג
תקוות השני
יום יום היא מדברת איתי
על יומה
בשפה אִיוֹבִית מאוד
ועל כך שהייתה פעם נקודה
חלמונית רכה בתוך רחם האור
וְיַנְקָה נקטר מתוך שִלְיָיתוֹ
ונשמה אוויר
פְּסַגוֹתַיו
וראתה מסוף העולם
עד סופו את
אינסופו
עכשיו,היא אומרת לי:
בא לי לברך אותו
ולמות
ולא ידעתי מה להשיב לה
והשתקתי את פי
המְרַבְרֵב מילים
בעל כורחי נולדתי
ובעל כורחי אני חיה
ובעל כורחי אני
נותנת דין וחשבון
לעצמי
וחוט של כסף דק כשערה
מחבר אותי אל כִּיסוּפַי
ואני אוחזת בו
כִּבְתִּקְווַת השני
יפה השיר ועצוב חנה יקרה
כמה טוב שסיימת אותו בתקוות השני !
תודה ריקי יקרה, אחרי הכול ,התקווה היא כל מה שנותר, לא?