חנה טואג סופרת
אהובי
כשתהיה סר וזעף
ומעל ראשך יחוגו עננים
כבדי נוצה
אבוא אליך וַאֲפַטֵם לך
קטורת כליל
עם ציפורן ולבונה
מור, קציעה
כרכום וקינמון
-לא אחסיר
סימן
וְאַעֲלֵה בעשן
את חרדת
קיומך
אזכיר לך את ימי
ירושלים
איך היה ענן של
בושם מִתַּמֵר מעל ביתנו
והיינו משתכשכים בו
כמו בשלולית זהב
ולא חיפשנו דבש
מכוורת רחוקה
חנה טואג
"פיטום הקטורת:הצרי והציפורן החלבנה והלבונה…ואם נתן בה דבש פסלה ואם חיסר אחד מסממניה חיב מיתה"(מתוך סדור התפילה)
פיטום הקטורת
אהובי
כשתהיה סר וזעף
ומעל ראשך יחוגו עננים
כבדי נוצה
אבוא אליך וַאֲפַטֵם לך
קטורת כליל
עם ציפורן ולבונה
מור, קציעה
כרכום וקינמון
-לא אחסיר
סימן
וְאַעֲלֵה בעשן
את חרדת
קיומך
אזכיר לך את ימי
ירושלים
איך היה ענן של
בושם מִתַּמֵר מעל ביתנו
והיינו משתכשכים בו
כמו בשלולית זהב
ולא חיפשנו דבש
מכוורת רחוקה
אני אוהבת את זה מאד גם בשורות ארוכות
אוי חנהלה איזה שיר אהבה ריחני !
מאד אוהבת !
תודה איריס השורות הארוכות בגין מנגנון העריכה הבנני המשובש ,אבל כנראה שמעז בכל זאת יצא מתוק….
ימי תחילת האהבה.
ימֵי ירושלים כאן הזכירו לי אֶת "קזבלנקה" – המפרי בוגארט לאינגריד ברגמן: "תמיד תהיה לנו פריז."
ואיזו עדינות רגישה בסיום המשווה בין "שם ואז" ל"כאן ועכשיו" (אולי לתקופת הביניים?):
איך היה ענן של
בושם מִתַּמֵר מעל ביתנו
והיינו משתכשכים בו
כמו בשלולית זהב
ולא חיפשנו דבש
מכוורת רחוקה
תודה!, חנה.
תודה רבקתי אהבתי את האסוציאציה שלך ,אף שהתכוונתי לימים קדומים קדושים ומבורכים כשענן קטורת המקדש היה מבשם כל בית ובית בירושלים ולא נצרכו לשום בושם אחר ,אבל זה מה שיפה בשירה-היא לוקחת לכל מיני מחוזות וכולם יפים אם קוראים אותה באהבה .תודה לאהבתך
אוי חנהלה איזה שיר אהבה ריחני !
מאד אוהבת !
יפה.
תודה לבנה אהובה