חנה טואג סופרת

מוזמנים לקרוא ולהגיב ב"קורא בספרים" של ירין כץ את רשימתה היפה של חגית בת אליעזר על שניים משירי: "עולם קטן" שפורסם לפני שבועיים במוסף השבת של "מקור ראשון" ויום הכפורים שפורסם כאן. למטה מופיעה הקישורית לאתר גמר חתימה טובה ושנה טובה לכולנו

ביום הכפורים אתרווח לי על כביש מֵאִיר שום מכונית דוהרת לא תדרוס אותי לא תפגע ותברח לא יתפסוני שומרי הרמזורים הירוק יאהב אותי מאוד וירשה לי לעבור בתוך עליו הלבן ילביש אותי כפורת משי אלמד לדאות מעל זכוכית האדמה אם תראה אותי רוחפת על ידך באוטוסטרדה שקופה כמו מים בהירה כמו צל שמח בשבילי כי למדתי את שפת האין גדות

" לפניך אני נחשב כתולעת קטנה באדמה " ( "שפל רוח" ר' שלמה אבן גבירול) אני מוכרחה להגיד לעצמי מדי בוקר וערבו שלפניך אני נחשבת לא כתולעת קטנה באדמה אלא כצל תולעת לא כעלה זעיר הנאחז על בלימה אלא כצל עלה בלי – מה כשאני באה להגיד לך את זה אני צריכה לשים עלי משולש זוהר כי חורג מטען המילים ...

כמה שירים כתבתי על שלכת והשלכתי לפח, הבנתי שלא אוכל אף פעם לגעת באפס קצותיה של נשורת הזמן. בקצה כל עלה, באותה נקודה ממשית המחברת בינו לבין הענף מתפקקת פרידה, נגדע גיד, נקרעת רצועה. פצע העץ מצמיח מליבו רפואה ירוקה לענף החשוף, חובש אותו בחמלה לבנבנה לקראת חורף קשה ומה שמרשרש עכשיו למדרך כף רגל,יהיה רך ונימוח בבטן האדמה כמו ...

הסתיו לופת אותי שוב בגרוני. תמיד ידעתי שהחצבים על אם הדרך הם הינומה מתעתעת. שמים וארץ לא יתחתנו בסתיו הזה ולא יולידו ילדים, רק שיירת נמלים סיזיפית מפלסת לה קו דרך באין דרך. מישהו עוד ירמוס אותן ברגל ענקים סתומת עין, לפני שיגיעו לחור – נעץ שלהן, ואם יזלוג סוף סוף הגשם וירגיע את צריבת השמש, הוא ישטוף את מכמני ...

"מי יעלה בהר אדוני ומי יקום במקום קודשו. נקי כפיים ובר לבב" (תהילים כ"ד) ראומה רק פעם אחת להיות ראומה רק פעם כשהיא מתבוננת בַּרֵיחַן ורואה את אלוקים ומדברת אליו תימנית עתיקה פורשת שתי ידיים שחומות ומעגלת לו ריקוד קטן של חוני ושואלת: מי משקה אותך ריחן במדבר הצהוב מי ועונה במקומו: מי שהצמיח קיקיון ליונה והאכיל את אליהו ממקורו ...

אני מאמינה רק לפרחים הצומחים בוואדי לאחר הגשם רק להרים השגיאים המביטים ממעוף הציפור בתענית שתיקה נצחית ראיתי לא פעם את העולם מתפוצץ מצחוק כמו לאחר מתיחה טלוויזיונית, מצלמותיו הסתתרו מאחורי חומת הברושים וגילו את התרמית בסוף התרמית לקול מצהלות הכפיים שלנו. כולנו שחקנים על קרשי במה מתנדנדת, שקספיר אמר את זה קודם,אני יודעת, אבל אני יותר קוהלת – אם ...

אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בני ירושלם יוצאין בכלי לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו‏ – כל הכלים טעונים טבילה – ובנות ירושלם יוצאות ומחוללות בכרמים. ומה היו אומרות: שא נא עיניך, בחור, וראה מה את בורר לך; אל תיתן עיניך בנוי – תן עיניך במשפחה.‏ עפ"י משנה ...

הדאגה ארוגה חוטים מימיים של אוקיינוס נטול קרקעית דגי הסלמון רצים נגד הזרם לשוב אל המקום שבו נולדו והלוויתנים מתאבדים על החוף מרוב מבוכה אבל אני לא לאוקיינוס הזה התכוונתי סירוניות אינן מפתות בו את גולי עצמם ואינן מתחננות להצמיח רגליים ולהלך בזכוכית בשל האהבה באמת לא לזה התכוונתי אבל בחצי הכדור הדרומי של ראשי בגלובוס הקטן של לבי כל ...

"האדם הוא עולם קטן" ( הזוהר הקדוש) אני עולם קטן אהובי בוא וראה בי: מעינות חמים ומעינות קרים מעינות מתוקים ומעינות מרים יערות ומדבריות וקרחת דשא ברזל ונחושה מלח וסידן בורח פעם הייתי מכרה של אהבה. אני צער בעלי החיים : שועל וארי ונמר חברבורות ונחשה מנחשת פיתויים על כף יד ובלילות זאבה פצועה בולעת ירחים אני עולם קטן אהובי ...