חנה טואג סופרת

"ותיטב הנערה בעיניו, ותישא חסד לפניו, ויבהל את-תמרוקיה ואת-מנותיה לתת לה, ואת שבע הנערות הראויות לתת-לה מבית המלך "(מגילת אסתר) מבוסס על בבלי מגילה י"ג  ע"א     אסתר שבע נערות היו לאסתר והיתה מונה בהן את ימי השבת ואף ששולחנה היה עמוס מכל טוב המלך אכלה רק  זירעונים מכף ידו של דניאל עלם חמודות והיתה משביעה יונים בתפילה מחלון ...

מה אני יודעת על אנשים הם מסתירים אדוות קטנות מתחת לכובע רחב שוליים או בגד מלא כיסים אבל לפעמים פוקע כפתור בגלל תעוקת הבד ורמזי אבנים מגיחים מאחד הכיסים ומרעידים גדה ושערה סתורה על המצח מרטיטה סערה ועורק כחול מונה פעימות בצוואר כמו מונית חפוזה מה אני יודעת

והיתה לך רק באר אחת שהעלתה לך מים והשקתה את אדמתך הצמאה ודלי אחד היה תלוי על פיה ממלא בך חופן כוכבים וקרעי שמיים לפעמים היתה באה בך שירה ומכה בתוף ליבך ותמיד ידעת מתחת לעור הדק בתוך נימי הנימים מהי קריעה

מתחתיו ומצדדיו הגדות צרות בו מֵיצָרִיםדוחקות בו צִמְצוּמֵי צִמְצוּמִים הוא פוסע פנימה חוצהחוצה פנימה וחוזר הלילה ומשחיר בו כוכבים ואין לו מעקה רק מועקת גליםהוא גשר מים על מים סוערים      

שבעה אומרים שכל השביעין חביבין :השבת חביבה על כל ימות החוליןוהשמיטה חביבה על האדמהושבע ספירות ושבעה רקיעים ושבעה מינים – כולם חביבין.ואני אהבתי את האצבע השביעית שלךשהיתה מורה בי רוך ורחמים הליכותואזהרות והיתה מדגדגת את קצה חוטמי ומצחיקה אותי כמו ליצנית רפואיתוצועדת על זרועי ואומרת לי מה שאוֹמַרלימים לתינוקות שלי: איש קטן הולךהולך הולך הולך הולך והלכת. וישבו כל השביעין לְבַכּוֹתְךָ לא נגרע מהם ...

  פְּלִיטָה  ככה בראת אותי. על קו הגבול.  שעטנז. צמר ופשתים גם יחד.  שתי נפשות מתנגחות בעיר הקטנה של  הגוף. ברזל בא בסלע עתיק  ויונה קטנה הומה בחגוויו .  וכמה מגרד הפשתן בעור.  מוסיף חברבורות על חברבורות.  ואין בי מעוזו של נמר כדי לגנוב את הגבול.  קשים שומרי הגבול בדרך לארץ המובטחת  ובקו אמת המים רוצה המדבר להשאיר חותם  לסמא ...

 אני מונה עוד שנה במנין השנים מנסה לרכוס את קרעי הוואדיותלהדביק בחלב ציפורים כל מה שנפעראבל הזמן הו הזמן מתנדנד כמו שיכורבמסילות בו זמניות רגל פה רגל שםומתוך חגווי הסלע הכל נראה קטן

נכדי משתמש בשמינית דשמינית של המילון כשכואב לו בגוף הוא אומר: מכה בטיטול, מכה באוזן מכה באצבע, מכה ביד, מכה ברגל , מכה בראש ומכה בתרופה כשמר לו בפה ואני שמחה שלא הגיע לאַל עור הדק של בית החזה ולא אמר: מכה בלב אבל לפעמים יש לו עיניים עצובות כמו של קוקר ספניאל ואני יודעת שנפשו מתעטפת במשהו שהוא מתקשה ...

וירא אותה שכם בן חמור החִוי נשיא הארץ ויקח אותה וישכב אותה ויענה"(בראשית ל"ד( כל חטאה של דינה היה שיצאה לשוח בשדה לרעות באחו הגדול של הצפורים לראות בשושני השמש היא לא הזמינה עוד יופי על יופיה היא לא הזמינה עוד נועם על נועם טפיפותיה בין הדשאים. הירוק אהב אותה מאוד והאדום צייר לב באמצע שפתי התות שלה היא לא ...

בילדותי היה עולמי ענו כמו להבת פתיליה רכון כמו אופניו של אבי על קיר הבית אבל ידעתי לכשף טבעת קטנה שמצאתי ברחוב ואילפתי שדים אדומים בנקיפת אצבע ענודה והזיתי סוכר במקרר הקרח הישן שלנו וכשבא החשמל בסוכר קפאו כל ציפורי השיר על החוטים וכשגנבו לויטוריו דה סיקה את האופניים בהצגה יומית ראיתי את אבי חוזר לעת ערב מעבודתו בידיים ריקות ...