חנה טואג סופרת
שבעה
אומרים שכל השביעין חביבין :
השבת חביבה על כל ימות החולין
והשמיטה חביבה על האדמה
ושבע ספירות ושבעה רקיעים
ושבעה מינים – כולם חביבין.
ואני אהבתי את האצבע השביעית שלך
שהיתה מורה בי רוך ורחמים הליכות
ואזהרות והיתה מדגדגת את קצה חוטמי
ומצחיקה אותי כמו ליצנית רפואית
וצועדת על זרועי ואומרת לי מה שאוֹמַר
לימים לתינוקות שלי: איש קטן הולך
הולך הולך הולך הולך
והלכת. וישבו כל השביעין לְבַכּוֹתְךָ
לא נגרע מהם אחד.
ולא היו חביבים עלי הימים
שבאו לנחם, אבי.
אוי אוי כן "ולא היו חביבים עלי הימים
שבאו לנחם"
חנה, השיר והרלוונטיות שלו חנקו את גרוני…
תודה, חנה.
מצטרפת אל קודמותַי.
תודה לכן אומי , נורית ורבקה חברות יקרות