חנה טואג סופרת
פְּלִיטָה
ככה בראת אותי. על קו הגבול.
שעטנז. צמר ופשתים גם יחד.
שתי נפשות מתנגחות בעיר הקטנה של
הגוף. ברזל בא בסלע עתיק
ויונה קטנה הומה בחגוויו .
וכמה מגרד הפשתן בעור.
מוסיף חברבורות על חברבורות.
ואין בי מעוזו של נמר כדי לגנוב את הגבול.
קשים שומרי הגבול בדרך לארץ המובטחת
ובקו אמת המים רוצה המדבר להשאיר חותם
לסמא בחול עיניים שהתחילו לראות
מה אעשה כשהצמר צר.
מכסה בקושי את עריַית הפליטוּת.