חנה טואג סופרת
כמה שירים כתבתי על שלכת והשלכתי לפח, הבנתי שלא אוכל אף פעם לגעת באפס קצותיה של נשורת הזמן. בקצה כל עלה, באותה נקודה ממשית המחברת בינו לבין הענף מתפקקת פרידה, נגדע גיד, נקרעת רצועה. פצע העץ מצמיח מליבו רפואה ירוקה לענף החשוף, חובש אותו בחמלה לבנבנה לקראת חורף קשה ומה שמרשרש עכשיו למדרך כף רגל,יהיה רך ונימוח בבטן האדמה כמו סוכריית טופי בפי ילדים. אני משחקת במילים כדי לכתוב משהו על שלכת
כותבת: נשל, כותבת: כמישה, משדלת אותיות גדולות וקטנות וכותבת: גזע, כותבת: תעוקת זיכרון. רק הציפורים עפות מכאן והלאה בנדידה ארוכה. הייתי רוצה לכתוב ציפור.
חנה טואג
יפה, חנה. לפעמים המלים הן רק מלים…
תודה נוריתי
ואני, עד שגיליתי את המלים, תהיתי למה נבראה בכלל העונה הזאת. עכשיו אני יודעת.
תודה אומי לתגובתך
חנתי, ממשיכה איתך, אותך;
המילה ציפור נפתחת בעיניי כמו כנף ונסגרת כמו משב רוח שחלף עבר.
כך גם דיבור, סיפור ועוד הרבה מילים שאין להם שיעור אך יש בהם משום התחלה וסוף. להבדיל מן הרגע הפתוח שעל אף שהוא זמן בלתי מוגבל לכאורה, ההיגוי, האותיות והמילים מסמנות גם לו גבולות בחלל ובמרחב האין סופי.
כל זאת כתבתי עוד אתמול בלילה, בתגובה לדברים שלך. עכשיו הייתי מוסיפה גם עוד מילה שיש בה הרבה סימנים – סתיו.
תודה רוחה לתגובתך היפה . אולי אוסיף סתיו ואולי לא הרי כולם יודעים למי התכוונתי .
חנה, אין לך מו-שג כמה אני מודה לך על הטקסט הזה, על השירים שלך, על היותך אַת.
תודה.
חנהלה, שלחתי לך מייל. מקווה שיגיע.
תודה שוב על שירך (תענוג לקרוא שוב)
ויום נפלא.
שוב אני, חנהלה, שלחתי לך מייל חדש.
הנה, הזדמנות מצויינת ליהנות שוב מהשיר שלך, ולאחל לך שנה טובה.
שנה טובה לך רבקהלה יקרה
האם הציפור כואבת פרידה מדויקת רגש מעץ כמו עלה נושר מענף? איזה חיבור יש לה לעץ שבמקרה הניחה עליו את שש אצבעות רגליה? וכמוה הניחו חברותיה?כמה נאמנויות לעצים תכיל ציפור בודדת אחת במסעה? לכן העץ הוא גבוה, העץ הוא ירוק, הוא נשאר צוק איתן והן עוזבות לשנה טובה.
תודה לבנוש שנה טובה גם לך העץ הוא גבוה ומה איכפת לציפור