צמחי מעזבות כותב
ביום שבו גילו לראשונה בוודאות חיים מחוץ לכדור הארץ גדל האבצס שלי, שנתגלה כבר שבועיים קודם, ופשט על בוהן רגלי השמאלית כולה, וגם על האמה וקצת מן הקמיצה. אף אחד מן הרופאים שאתם התייעצתי, רופאי בהונות, אמות וקמיצות, מומחים גדולים כולם, לא ידע לומר לי בוודאות מהו הדבר הזה שפשה בי ואיך ניתן לרפאו, כולם רק הנידו בראשם כמו דובונים שצווארם נתון בקפיץ גדול, שמאלה וימינה ואחר כך גם למטה ולמעלה, כאומרים כן ואחר כך לא ולבסוף נשאר אולי. הכאבים לא היו חזקים, אבל פעמיים שלוש הייתי מתעורר בלילה, מתבונן בכוכבים המעטים שהצליחו לחדור מבעד ללווחי התריסים הסגורים, מגרד בבוהן הדלוקה או בקמיצה וחושב על החייזרים, למשל: מאיזה כוכב יבואו וכיצד, מה יהיה שמם, אם יהיו רעים או טובים יהיו ואולי אדישים, ובעיקר אם תהיה בידם מין תרופה חדשה למצוקת בהונותי. בבוקר אמר הקריין שהם קטנים מאד, קטנים כחיידק או כפטריית האצבעות, הקרויה טינאה פדיס, אבל מאד שונים. אין לזה מילים, הסביר הקריין, וגם תמונות לא, ואפילו צלילים – והוא זמזם, ספק לעצמו ספק אלי, את המנגינה בת חמשת הצלילים מ"מפגשים מן הסוג השלישי", שתי אוקטבות מעל המקור. חשבתי מה יקרה לשתי האצבעות הנותרות, וניסיתי להיזכר אם לאצבעות היד ולבהונות הרגליים אותם שמות. "אין לזה מילים", אמר שוב הקריין, מנסה ללא הצלחה לרדת לרגיסטר הנכון. בחוץ זרחה השמש שנתגלו עליה, ממש לאחרונה, שלושה כתמים חדשים.
קטע חייזרי וכואב . האצבע של אי.טי מצביעה -הביתה 🙂
אפצס – איזו מילה של פעם ! איזה קאמבק עשית לה , כבוד !
תודה ריקי, גם אני מפעם, לא רק המילים.
מה זה אבסס?
צ"ל אבצס (פצע מוגלתי, איכס)
זהר הי,
ה"חייזרים" שלך דירבנו אותי לשוב רגע להגיגיו פסקל. הנה: "מי שיסקור את עצמו… יבהל מעצמו; וכשיראה את עצמו תמוך באותו גוש חומר שהנחיל לו הטבע, בין שני תהומות אלו של האין סוף [המאפיין את הטבע} ושל האין {שהוא אפסותנו מול הטבע וקוצר ידיעתנו}, ירעד למראה פלאים אלו. ומובטחני, סקרנותו תיהפך להתפעלות, ולבו יהיה נוטה יותר להתבונן בהם דומם מאשר לחקור בהם בדעת זחוחה".
החייזרים שמחוץ לנו והחייזרים החיים בנו ומנהלים מלחמת קיום בגופנו (אולי אותם חייזרים הם?); האין סוף לגודל (שמחוץ לנו) והאין סוף לקוטן (שבתוכנו) — שניהם מבהילים, אבל טוב שפלאים אלו מעוררים סקרנות והתפעלות (גם אצלך וגם אצל הקורא). אתה – לא בדעת זחוחה אלא בדעת צלולה ועקבית – מעמיד שוב את האבסורד שבעצם הקיום ובוחן אותו הפעם מזווית מיוחדת (ויותר קריאה…).
(ולמותר לציין את חייזרותם של הרופאים…).
שלא באופן אבסורדי — התענגתי.
ד"ש — צדוק
הי צדוק, תודה על הפרשנות היפה. טוב שיש פילוסוף מקצועי בסביבה, שיתן להזיות הפסיכוטיות שלי תוקף מטפיזי! (לא ציני, ברצינות)
קטע נהדר ממש.קצר ודחוס ומלא היפוכים.
תודות רבות, יהונדב- אכן, היפוכים (סלטו מורטאלה, כמו אופנוע בלונה-פרק)
הייתי עושה מזה וידאו-ארט, עם מוסיקה אלקטרונית, שחור לבן חלודה, אחד מטרילוגיה. טקסט מצויין
עשה (י) ושלח לכאן!
סוף העולם יבוא עימו, אולי חייזרים…
אבל אהבתי מאוד את האחד ליד השני: הקוסמי והמיקרוקוסמי, שלמעשה ניתן בהתחלה.
תודה על התגובה, לוסי… שניהם מפחידים באותה מידה, הקוסמי והמיקרוקוסמי, אבל אולי פחות מסוכנים ממה שבאמצע.