צמחי מעזבות כותב
בְּיוֹם רְבִיעִי בַּבֹּקֶר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה בְּעֵרֶךְ, רַק הַצֹּרֶךְ הָעַז לְהַשְׁתִּין חָצַץ בֵּינוֹ לְבֵין הָאֹשֶר. הוּא הָלַךְ וְחִפֵּשׂ מָקוֹם בַּחֲצֵרוֹת, וּמֵאֲחוֹרֵי הַקְּבָרִים בְּבֵית הַקְּבָרוֹת הַיָּשָׁן, שֶׁהָיוּ נְמוּכִים מִדַּי, וְנִסָּה גַּם בִּשְׁפִיפָה מֵאֲחוֹרֵי חָבִית מְלֵאָה זֶפֶת וּמֻכְתֶּמֶת מִבַּחוּץ בְּסִיד שֶׁעָמְדָה בְּאֶמְצַע מִגְרָשׁ רֵיק לִבְנִיָּה, קֹדֶם נִגַּשׁ לְצִדָּהּ הָאֶחָד וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף אוֹתָהּ כִּמְעַט לְגַמְרֵי וְנִסָּה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי, אֲבָל בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם הָיוּ הָעֵינַיִם מְצִיצוֹת בּוֹ. וְלֹא בְּמִקְרֶה הֵצִיצוּ, אֶלָּא הִתְכַּוְּנוּ מַמָּשׁ לְכָךְ.
הַכְּאֵב בַּחֲלָצָיו גָּבַר וְהָפַךְ בִּלְתִּי נִסְבָּל כִּמְעַט וְהוּא הִתְחִיל לָרוּץ. זֶה הֵקֵל מְעַט. הוּא רָץ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, גַּם זֶה עָשָׂה אֶת הַכְּאֵב קַל מְעַט יוֹתֵר, כִּוֵּץ אוֹתָן בְּחָזְקָה וְאִתָּן אֶת שְׁרִירֵי הַיַּשְׁבָן, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים הַתַּלְמִידִים בְּבֵית הַסֵּפֶר לְמִשְׂחָק, הוּא קָרָא עַל כָּךְ אֶתְמוֹל בְּרֵאָיוֹן בַּמּוּסָף, כְּשֶׁרְצוֹנָם לְקַבֵּל אֶפֶקְט חָזָק בִּמְיֻחָד, לְמָשָׁל בִּרְגָעִים שֶׁל אשֶׁר גָּדוֹל אוֹ בְּדִיּוּק לְהֵפֶךְ, שֶׁל עֶצֶב וְכַעַס שֶׁאֵין לַהֲכִילָם, וְרַק אַחֲרֵי זְמַן רַב, הָיָה כְּבָר עֶרֶב (וְאוּלַי הָיָה רַק מְעֻנָּן וְלָכֵן חָשוּךְ יוֹתֵר), פָּקַח אֶת עֵינָיו.
הַכְּאֵב בַּחֲלָצָיו גָּבַר וְהָפַךְ בִּלְתִּי נִסְבָּל כִּמְעַט וְהוּא הִתְחִיל לָרוּץ. זֶה הֵקֵל מְעַט. הוּא רָץ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, גַּם זֶה עָשָׂה אֶת הַכְּאֵב קַל מְעַט יוֹתֵר, כִּוֵּץ אוֹתָן בְּחָזְקָה וְאִתָּן אֶת שְׁרִירֵי הַיַּשְׁבָן, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים הַתַּלְמִידִים בְּבֵית הַסֵּפֶר לְמִשְׂחָק, הוּא קָרָא עַל כָּךְ אֶתְמוֹל בְּרֵאָיוֹן בַּמּוּסָף, כְּשֶׁרְצוֹנָם לְקַבֵּל אֶפֶקְט חָזָק בִּמְיֻחָד, לְמָשָׁל בִּרְגָעִים שֶׁל אשֶׁר גָּדוֹל אוֹ בְּדִיּוּק לְהֵפֶךְ, שֶׁל עֶצֶב וְכַעַס שֶׁאֵין לַהֲכִילָם, וְרַק אַחֲרֵי זְמַן רַב, הָיָה כְּבָר עֶרֶב (וְאוּלַי הָיָה רַק מְעֻנָּן וְלָכֵן חָשוּךְ יוֹתֵר), פָּקַח אֶת עֵינָיו.
הוּא רָאָה אִשָּׁה עוֹבֶרֶת מוּלוֹ, לֹא מִסְתַּכֶּלֶת, הִיא נִרְאֲתָה שְׁקוּעָה בְּעַצְמָהּ וּבְנִסָּיוֹן לְהַשִּׂיג כֶּלֶב קָטָן וְשָׁחוֹר שֶׁרָץ לְפָנֶיהָ, הִרְגִּישׁ אֶת הָרְטִיבוּת עַל רַגְלָיו, שֶׁהָיְתָה נְעִימָה לוֹ מְאֹד, וַאֲפִלּוּ לֹא חָשַׁב עוֹד עַל הַכְּאֵב. לְפָנָיו, הָאִשָּׁה פָּנְתָה הַצִּדָּה בְּעִקְּבוֹת הַכֶּלֶב וְהוּא לֹא יִרְאֶה אוֹתָהּ עוֹד, הָיָה שָׂדֶה גָּדוֹל. לֹא הָיָה בּוֹ דָּבָר פְּרָט לְעֵשֶׂב וּלְמַשֶּׁהוּ נוֹסָף, שֶׁנִּרְאָה מֵרָחוֹק כְּמִין עֶגְלַת בֻּבּוֹת יְשָׁנָה מֵעֵץ, צְבוּעָה גַּם הִיא שָׁחוֹר וּסְדוּקָה, וְעָלֶיהָ מְצֻיָּרִים בְּלָבָן נַעַל אוֹ מַגָּף, וְאוּלַי שׁוֹשַׁנָּה, אֶלָּא שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת בָּטוּחַ בִּגְלַל הַמֶּרְחָק, וְגַם לֹא טָרַח לְהִתְקָרֵב, וְרַק שָׁכַב עַל גְּבוּל הָעֵשֶׂב וְהַחוֹל בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת וּבִזְרוֹעוֹת פְּשׁוּטוֹת וּבְפָנִים מְשׁוּכִים מַעְלָה וּקְצָת לְאָחוֹר.
מתוך מה יש (כרמל/כבר, 2007)
הטקסטים שלך עושים לי תחיית המתים
הוא עשה בסוף פיפי או לא?
מרוב עומק ספרותי ופיוטי לא תפשנו את העוקץ.העוקץ ברח למקום אחר.אולי לבלוג אחר.
Go get Seinfeld reruns for punch lines. Or even better: Zvika Hadar. He seems to be your turf.
שולמית, בטקסטים שלך את חיה ובועטת יותר מכולנו. תודה.
זה מצויין זהר, מדוייק, כמו מפה מצויירת ממבט על באפשרויות של הרגשה אחת על פרטי פרטיה
יפה ומיוחד תאור הרגשת ה"כמעט אושר" הזאת עם אירוניה דקה. האם רמזי הילדות בעגלת התינוק הנטושה הן אופציה לאושר? גם הגיבור שב לחווית התינוקות והינקות הזאת בסוף. והכל החל בסיטואציה בנאלית של רצון להשתין- מקורי ומיוחד וכתוב ברהיטות.
תודה, חנה. לא אני אפרש, ואני לא בטוח שצריך פרשנות. .זה זה, וזהו.
מאירה – אהבתי את דימוי המפה. תודות ממני ומהאיש שבמפה.