צמחי מעזבות כותב
רק כשיצאתי לדרך בכותנתי לעורי התחלתי לחיות. "כמה טוב שעוד הספקתי ללכת אל הרופא לשטוף את אזני", אמרתי לידידי החדש, חסר השיניים. שיני שלי עוד היו כולן אתי, פרט לשתי טוחנות בלסת התחתונה, שן שלושים ושש ושן שלושים ושבע, שמכרתי, יחד עם כליית ימין וקרנית שמאל, לסוחר האברים הוייטנאמי. שברתי לי מקל נדודים מעץ התרזה השרוף, כולם היו שרופים, ושרקתי את השיר היחיד שזכרתי, זה שאינו "ינקי דודל".
אני אוהב שדות ריקים ואפורים בסוף הקיץ, אמרתי לידידי החדש שלא ענה, חושב על החופש החדש שנתן לי הוייטנאמי, לגרד בין שלושים וחמש ושלושים ושמונה, שן הבינה, בכל מקום וזמן, ביום ובליל, בחורף ובקיץ, בהר ובגבע.
הו!
אכזרי וטוב. מזכיר לי קצת את ש.בקט.
סם ב. הרבה יותר אכזר ומאיין, אבל תודות, לוסי, על ההשוואה המחמיאה.
עוד חופש כזה,ואבדנו..
אתה כותב מרתק, זהר
(לא מכירה צורך לגרד חניכיים
אבל בהחלט לחוש את החסר בלשון)
הי סמדר,
יש חופש אחר?
בכל אופן, שמח שריתקתי ( ריתוק זה ההפך מחופש, לא?)
למה כולכם משבחים ומהללים טקסט כה פשטני שמהווה גיבוב משעמם של משפטים נטולי רגש ושכלתניים להחריד?
ההבדל בין בקט לאיתן שהראשון מרגש והשני מעתיק וללא הצלחה.
האפליקציה של התגובות מגחיכה את המגיבים שאינם עושים בה שימוש ראוי:
כולכם מחמיאים ומלקקים אחד לשני תגובותיכם נטולות ביקורת שיכולה רק לשבח את השירה ולהעלות אותה דרגה.
אם ברצון המפליץ בשערים להמשיך לפרסם את בקורת השירה המלומדת שלו, ראוי שילמד מעט עברית.
למשל: "לשבח" לעומת "להשביח".
למשל: "האפליקציה של התגובות"
למה אתה מוחק תגובות לד.א שהינו זוהר איתן? מחקת את שלי – תמחק גם את אלו המלקקות לך
עכשיו תורי – בבלוג שלי (בפוסט "חופש") משתולל טרול.
הוא התחיל בתגובה "בקורתית" שתוכלו לקרוא, עלגת אבל לגיטימית, והמשיך בתגובה מנאצת שכללה לשון הרע בנושאים מגוונים, שאין בינם לבין הפוסט, או ספרות, דבר (מחקתי תגובה זו – אך עותק שלה נמצא אצלי במייל).
מדובר כפי הנראה בסטודנט שלי ׁ(אני יכול לנחש מיהו) שלא היה מרוצה מציוניו.
אשמח לדעת איך מטפלים (טכנית – זיהוי וכיו"ב) בצרה הזאת, שאני נתקל בה לראשונה. ולטרול — ברלה, צא החוצה והזדהה.