צמחי מעזבות כותב
את המטריה השארנו ברכבת התחתית, כך שבכל פעם שירד גשם נכנסנו לקפה. בארץ ההיא, שהייתה רחוקה מאד, היו קשורות לשולחנות בבתי הקפה עיזים, עז או שתיים לשולחן. הקפה עלה בכל פעם קצת יותר והפך מימי יותר, או שהכוסות קטנו והלכו, ולבסוף, כשלא נותר לנו כסף והגשם המשיך לרדת, הסכמנו להניח לעיזים לכוסס את ציפורנינו בתמורה לרשות ללגום משאריות הקפה שהשאירו הלקוחות המעטים שהיו כאן לפנינו. השאריות הראו לנו תמיד מין כוכב, שהיה לפעמים מחומש ולפעמים משובע. כמובן שהצענו גם לקרוא בקפה, אבל בעל הבית, אותו בעל בית היה שם תמיד ורק העיזים התחלפו זו בזו, ולפעמים הפכו לכבשים, לנאקות, או ללאמות-אלפקות, שבטעות קראנו להן גואקמולות, סירב. תמיד יהיו שם מחומשים או משובעים, אמר וצחק, כוסס את ציפורניו ומלטף פרה זערורית, ואולי דיבשון, שעמד לידו בועט הלוך וחזור אל הקיר כדור אליפטי של ראגבי, משחק המלכים, שחסר בו מעט אויר, וטוען: הו, ליבי, ליבי.
מוזר, לך ולדפנה יש ענינים עם מטריות אבודות
אכן מוזר – קראתי עכשיו את הקטע הנוגע של דפנה ושמתי לב. אולי לא קשה לפרש את זה, אבל לא אנסה.
זהר
מקסים. איזו אווירה מיוחדת.סוריאליסטית אפילו וחושנית וריחנית. ובאמת מן טלפתיה ביננו עניין המטרייה. נכון?
תודה, דפנה. ובאשר למטריה – נראה ששנינו לא אוהבים הגנות.
דפנה, לאן נעלם הפוסט הנהדר שלך? לא הספקתי להגיב, ואופס…
איריס
יפה
תודה!
אהבתי את החלומיות
זהר, זה מה שאני אוהבת. צלול וגם אפל.
נכנסתי לסיבוב ויצאתי. הו, לבי, לבי, אמרתי גם אני.
תודות רבות – ותודה גם על הקטע הצלול והאפל שלך (שגם אני העדפתי אותו אפל יותר, לפני ששונה שמו ל "אחים")
איך זה שכוכב (משובע) אחד מעז (את העזים)…
עירוב יפה בין בדיה למציאות. לבי, לבי למטריה, רכבת תחתית וארץ רחוקה.
צריך כנראה להיות משובע לגמרי כדי להעז!
תודה, ש.מ.!
הזוי וכתוב נפלא, והסוף מקסים כל כך.(למרות שעזים, תמיד מזכירות לי את הפרסומת ליילו)ודבשון, איזו מילה יפה, הכוונה ליונק הדבש?
תודה רבה, סיגל. דבשון – כך קראו פעם ליונק הדבש; אבל פתאם הוא לא כל כך מתאים לי שם, עם כל הפרות והעזים: אולי אחליף בדוב נמלים או שנבוב.