צמחי מעזבות כותב
LET GO
חֲשׁוֹב ֹשֶאַף אֶחָד לֹא יִתְפֹּס אוֹתְךָ.
חֲשׁוֹב ֹשֶאַף אֶחָד לֹא יִסְתַּכֵּל:
אַתָּה תַּפּוּחַ נוֹפֵל בְּמֶּרְחָב שָׁחוֹר,
רָחוֹק מְאֹד מֵהָעֵץ.
אֵין עֵץ.
דָּבָר לֹא מוֹשֵׁךְ אוֹתְךָ,
אֲפִילוּ לֹא אִישָׁהּ עֵירֻמָּה, כִּמְעַט יָפָה, שֶנוֹפֶלֶת מוּלְךָ
בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ.
"תַּפּוּחַ טִפֵּשׁ, בֶּחָלָל אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עַל נוֹפֶלֶת"
הִיא מַסְבִּירָה,
מַמְשִיכָה לְכִוּוּן הַיָּרֵחַ הַשֵּׁנִי שֶׁל מַאְדִּים, פוֹבּוּס.
אַתָּה מְנסֶּה לְהַדְגִּים לָהּ אֵיזֶה דָּבָר בְּיָדֶיךָ,
דָּבָר חַשּׁוּב מְאֹד שֶלָמַדְתָּ בַּדֶרֶךְ,
אֲבָל אֵין לְךָ יָדַיִם: אַתָּה תַּפּוּחַ
בְּלִי עֵץ, בְּלִי רֹאשׁ, וּבְלִי יָדַיִם.
וּבְכָל זֹאת, אַתָּה סָבוּר, יֵשׁ בְּךָ מַשֶּׁהוּ
אַף שֶׁהוּא נָמוֹג וְכָבֶה עַכְשָׁיו בִּמְהִירוּת,
וְאַתָּה קוֹרֵא לוֹ "יַצְלוּלִית". זֶה מְסַפֵּק אוֹתְךָ בֵּינָתַיִם,
וְאַתָּה מִגַּלְגַּל אוֹתָהּ בִּלְשׁוֹנְךָ, אֶת הַיַצְלוּלִית,
נָכוֹן יוֹתֵר: הַיַּצְלוּלִית
מַצְמִיחָה לְךָ בְּהַדְרָגָה לָשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ שָׂפָה, פֶּה, וַאֲפִילוּ
רֹאשׁ. רֹאשׁ קָטָן מְאֹד: לְיַּצְלוּלִית הָרֵי לֹא נָחוּץ
יוֹתֵר מִזֶּה, וְאַתָּה שָׂמֵחַ מְאֹד בְּרֹאשְׁךָ
הֶחָדָשׁ, וְאֵינְךָ חוֹשֵׁב עוֹד כְּלָל
עַל הָעֵץ, וַאֲפִילוּ לֹא עַל הַנַּעֲרָה הַכִּמְעַט יָפָה,
שֶהוֹלֶכֶת עַכְשָׁיו, לְגַמְרֵי לְבַדָּהּ,
עַל הַיָּרֵחַ הַשֵּׁנִי שֶׁל מַאְדִּים, פוֹבּוּס.
חֲשׁוֹב ֹשֶאַף אֶחָד לֹא יִסְתַּכֵּל:
אַתָּה תַּפּוּחַ נוֹפֵל בְּמֶּרְחָב שָׁחוֹר,
רָחוֹק מְאֹד מֵהָעֵץ.
אֵין עֵץ.
דָּבָר לֹא מוֹשֵׁךְ אוֹתְךָ,
אֲפִילוּ לֹא אִישָׁהּ עֵירֻמָּה, כִּמְעַט יָפָה, שֶנוֹפֶלֶת מוּלְךָ
בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ.
"תַּפּוּחַ טִפֵּשׁ, בֶּחָלָל אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עַל נוֹפֶלֶת"
הִיא מַסְבִּירָה,
מַמְשִיכָה לְכִוּוּן הַיָּרֵחַ הַשֵּׁנִי שֶׁל מַאְדִּים, פוֹבּוּס.
אַתָּה מְנסֶּה לְהַדְגִּים לָהּ אֵיזֶה דָּבָר בְּיָדֶיךָ,
דָּבָר חַשּׁוּב מְאֹד שֶלָמַדְתָּ בַּדֶרֶךְ,
אֲבָל אֵין לְךָ יָדַיִם: אַתָּה תַּפּוּחַ
בְּלִי עֵץ, בְּלִי רֹאשׁ, וּבְלִי יָדַיִם.
וּבְכָל זֹאת, אַתָּה סָבוּר, יֵשׁ בְּךָ מַשֶּׁהוּ
אַף שֶׁהוּא נָמוֹג וְכָבֶה עַכְשָׁיו בִּמְהִירוּת,
וְאַתָּה קוֹרֵא לוֹ "יַצְלוּלִית". זֶה מְסַפֵּק אוֹתְךָ בֵּינָתַיִם,
וְאַתָּה מִגַּלְגַּל אוֹתָהּ בִּלְשׁוֹנְךָ, אֶת הַיַצְלוּלִית,
נָכוֹן יוֹתֵר: הַיַּצְלוּלִית
מַצְמִיחָה לְךָ בְּהַדְרָגָה לָשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ שָׂפָה, פֶּה, וַאֲפִילוּ
רֹאשׁ. רֹאשׁ קָטָן מְאֹד: לְיַּצְלוּלִית הָרֵי לֹא נָחוּץ
יוֹתֵר מִזֶּה, וְאַתָּה שָׂמֵחַ מְאֹד בְּרֹאשְׁךָ
הֶחָדָשׁ, וְאֵינְךָ חוֹשֵׁב עוֹד כְּלָל
עַל הָעֵץ, וַאֲפִילוּ לֹא עַל הַנַּעֲרָה הַכִּמְעַט יָפָה,
שֶהוֹלֶכֶת עַכְשָׁיו, לְגַמְרֵי לְבַדָּהּ,
עַל הַיָּרֵחַ הַשֵּׁנִי שֶׁל מַאְדִּים, פוֹבּוּס.
בדיוק היום הייתי שותף לדיון (בעקבות רשימה של מבקר ספרות) לגבי מידת החדשנות (או אי החדשנות) של המשוררים הצעירים. ואתה, זהר, אף שאינך נמנה על המשוררים הצעירים (הגם שאינך משורר-לא-צעיר), חדשני. בשירה שלך (מה)יש גרעין הגותי אחר. וברכות גם על שת"פ הזברה היפה עם דנה.
לשנה הבאה מילון עם יצלולית.
ושיר על דימוס.
שחר-מריו – קודם כל תודה על הקריאה ועל המילים הטובות.
אני לא בטוח שהשיר הזה דווקא הוא דוגמא לחדשנות (הוא לא היה יכול להיווצר בעולם אילולא היה בו פעם אחד, חזי לסקלי), וזה לא ממש משנה לי. חדשנות חשובה אולי לשירה (ולתרבות – אבל רק במערב; במצרים העתיקה הסתדרו בלעדיה אלפי שנים יפה מאד), אבל פחות למשורר או לשיר.
אגב, הייתי אולי מבחין בין חדשנות למקוריות האחרונה נמצאת באמנות מעניינת (אולי: גם כאן לא הייתי מכליל) גם אם היא תפורה לפי נורמות וסכמות מקובלות (למשל: סונטה מחרוזת ושקולה.)
אהה…זהר, גם את "השראה מתוקה" לא היית יכול ליצור לולא אחד, חזי לסקלי. נו, אז מה? גם שם יש משהו אחר.
הרי לא בהמצאת הגלגל עסקינן.
משורר אחד ידבר על ספגטי בולונז ממרסיי, ואחר "יסע" עם זה לאיטליה ולכביסה שצריך להספיק לעשות כל עוד יש שמש. (ועוד לא הזכרתי את וולך).
לסקלי הביא ענן, ואתה יכול לעשות מזה גשם.
כך כולנו עובדים, לא? זאת ההשראה המתוקה של כל מי שכותב (וקורא) באמת.
:)) נפלא.
כמה דמיון, מקסים,
בזמן הקריאה שטו להם במוחי מיד התמונות והתעופה הדו כיוונית הזו בחלל של תפוח ואשה עירומה כמעט יפה.
גדול.
מה עם הנחש אגב, היכן הוא שט ואיפה אדם ?
תודות רבות!
הנחש ואדם עפו לירח אחר (הראשון)?
ולי היה בראש (כשקראתי את השיר; כשכתבתי אותו לא היתה לי בראש פרשנות, רק תמונה ותחושה) דווקא ניוטון. אבל כן, תפוח כזה יעלה תמיד את בראשית (למרות שלא מוזכר שם תפוח – מעניין מאיפה בא העניין הזה, למה דווקא תפוח. אולי אמיר יודע)
זהר- במייטבך!! שיר מדהים. ולא רק מבחינת האקרובטיקה השירית, אלא זה גם שיר עם "ראייה" (של חוויה מעבר לנראה). דווקא אני רואה חיבור בין השיר הזה לזה של דפנה שחורי עם הסוס. ואפילו אם הם נכתבו מתוך מודעויות שנות, הרי שמשהו חדש, כמו שמריו ידידינו כותב, נולד. יופי יופי יופי.
איריס
איריס – תודה רבה על מילותייך.
זה שיר שבא מתוך "ראיית לילה". אם יש בו משהו אחר, הוא משם.
ולדפנה יש ראייה כזאת, אני חושב.
איריס – תודה רבה על מילותייך.
זה שיר שבא מתוך "ראיית לילה". אם יש בו משהו אחר, הוא משם.
ולדפנה יש ראייה כזאת, אני חושב.
שלום
לי דווקא מזכיר השיר היפה הזה את האיגיון והאוירה של "עליסה בארץ הפלאות" גם המילים הממומצאות (המקסימות,אגב) מזכירות את הספר ההוא.
ולעניין שהעלה שחר מריו בעניין ה "חדשנות" בספרות ובאומנות בכלל: כשמביטים על נושא זה ממרומי הנסיון ההיסטורי לומדים שאין שום ערך לחדשנות לשמה. גדולי האומנים (בכל התחומים ) לא היו "חדשנים". לא באך, לא לאונרדו וגם לא שקספיר. גם היצירות המהפכניות של פיקסו הן סוג של קוריוז בספרי ההסטוריה של האומנות, היצירות "הלא מהפכניות" שלו הן אלו שעמדו במבחן הזמן.
האיכות והאלמותיות נמצאים כנראה במקום אחר.
לגיורא
אני חושבת שמריו התכוון לחדש ולא לחדשנות. חדש במובן של זווית רעננה, ראייה חדשה, מעבר, הסתכלות חדשה ולא "מהפך". באך כן וכן חידש, בחיבור המושלם שלו לאלוהות ולא במובן המהפכני. לאונרדו- אולי..
תודה!
אני אוהב מאד את אליס, וג"ברווקי סחרר אותי כבר בכיתה ד"
שאלת החדשנות והערך האמנותי סבוכה ופחות חד משמעית, לדעתי, ממה שעולה מתגובתך (ר" גם תגובתי לשחר-מריו), וגם המושגים עצמם ("חדשנות" "מסורת") מאד בעייתיים. מול הדוגמא של באך שהבאת אפשר להציב את מונטוורדי או בטהובן) הגם ששניהם היו יותר "מסורתיים" ממה שמקובל לחשוב, ומול ליאונרדו את ג"וטו או את האימפרסיוניסטים חבל להכליל בשם אידיאולוגיה כזו או אחרת וכך לכפות על עצמך פסילה של אמנים גדולים רק משום שהיו "חדשנים" או "מסורתיים" לגישתך.
שלום זהר
אתה כמובן צודק. מה שרציתי לומר הוא שחדשנות היא לא ערך שיש להעמיד במרכז היצירה האומנותית. לא היא קובעת את איכותה ולא אליה יש לשאוף. לצערי זה הסד או קנה המידה שמבקרי אומנות מנסים לדחוף ולקטלג יוצרים צעירים ובכך מסרסים לעתים קרובות יוצרים מוכשרים שיש להם את היכולת והכשרון , אך הם לא על תקן של מהפכני צורה או תוכן.
משב רוח מרענן, אם בחדשנות עסקינן.
בדבר התחושות שעולות מתוך השורות- נפלא ונוגע.
נשמע כמו תאור של חלום. האמנם?
לא, עד כמה שאני יכול לדעת. אבל השיר נכתב בלילה, לאחר יקיצה סיוטית, והוא מנסה למלל את התחושה "משם"
פרק א" באסטרופיזיקה של הנפש?
יפים הגיגי היצלולית…
לא בטוח שיהיה לי כח לשאר הפרקים. החלל מתיש.
היצלולית מוסרת תודה וקידה מוצללת.
תודה על האתר המופלא ועל קסם היצלולית!
הלכתי שבי אחריה
תודה, ליאורה, שימחת אותי. דנה מוסרת ד"ש חמה, ושנינו מוסרים שיהיה טוב לראות גם אתר/בלוג שלך כאן.
עם כל קריאה אני נהנה מחדש.
מצאתי שהאשה הפכה לנערה לקראת הסוף.
עדי, כנראה שבפובוס הזמן הולך לאחור, או שמא זה הלא מודע של זהר בפעולה…. 🙂
הי עדי, תודה מקרב.
ובאשר להערתך – זכיתי בפסיכולוגית צמודה, ר" פרשנותה למטה.
מלא קסם, יוצר משהו חדש בתמונה ובשפה. כיף לקרוא
תודה, חני. שמחתי לקבל ממך פתק כה יפה, ושמחתי עוד יותר לראות שאת כאן, בבלוגייה.
כל השיר כל כך מקסים ורענן כמו תפוח.כל השיר כל כך מקסים ורענן כמו תפוח. מסתבר שאחרי קריאת הרבה תגובות עם התייחסות לרעננות ולתפוחים קצת קשה לעלות רעיון לגמרי מקורי.. ואולי ככה זה גם ביצירת אמנות. אף אחד מאיתנו לא חי בחלל (עוד דימוי מוכר) ואין סיבה או רצון לצפות יצירה יש מאין. אולי היצלולית ממש אחרת, אבל גם מילים חדשות נוצרו מאז ומעולם כשעלה בן צורך.
אבל בכנות ובלי להתייחס להתפתלות המחשבתית עד כה-
כל השיר כל כך מקסים ורענן כמו תפוח!! חבל שאין לי אף פרי בבית, זה ממש עושה חשק!! טוב יותר מאוחר אלך לקניות.
נסי גויאבות.